רע"פ 550/00 חברת א. לוי השקעות ובניין בע"מ נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום הרשיע את המבקשים על פי הודאתם בעבירות של בניה ללא היתר והטיל על כל אחד מהם קנס בסך 125,000 ש"ח וכן חייבם בחתימה על התחייבות כספית בסך 100,000 ש"ח להימנע מעבירות בניה על פי הסעיפים שצוינו. בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור על ההרשעה באופן חלקי, בזכותו את המבקשים ממספר אישומים וכן הפחית את הקנס שהוטל על מבקשת 1 ל65,000- ש"ח ועל כל אחד מהמבקשים האחרים ל25,000- ש"ח.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור זו המתייחסת הן להרשעה והן לעונש.

דין הבקשה להידחות.

הערכאות הקודמות פרטו את הדחיות המרובות ואת השתלשלות הדברים מאז 1995 עד לאותה ישיבה ב1999- בה הודה הסניגור כי "לא היו לנו היתרי בניה לחלקות נשוא כתב האישום" שבעקבותיה הורשעו המבקשים. משהסתבר כי לגבי ארבעה פרטי אישום היו היתרי בניה בעת הגשת כתבי האישום, זוכו המבקשים מן האשמות שבאותם פרטים. הטענה שאותה העלו המבקשים בערכאה הקודמת והם חוזרים עליה כאן, היא כי מדובר בעבירות בעלות אופי טכני פורמלי וכי ההיתרים עמדו להיות מוצאים באופן פורמלי כשחלקם אכן הוצא ולא היתה מניעה להוציא את האחרים, דבר שלא נעשה באשמת הועדה. אין חולק כי לא היו בידיהם היתרי בניה כדין והם הוסיפו ללא היתרים אלה אלפי מטרים בניה ללא היתר כחוק, גם אם ימים ספורים לאחר פסק-הדין של הערכאה הראשונה הונפקו חלק מן ההיתרים.

השאלות המועלות בבקשה לדיון נוסף בערכאה זו אינן מעוררות שאלה בעלת חשיבות משפטית ציבורית או אחרת הראויה להידון בערכאה נוספת. בית המשפט המחוזי אישר חלקית את ההרשעה והקטין משמעותית את העונש, בהתאם. אין מקום למתן רשות ערעור על פסק-דינו.

הבקשה נדחית.