רע"פ 5517/07 ציון זלה נ. מדינת ישראל

1.

לבית-משפט השלום בראשון לציון הוגש כתב אישום אשר ייחס למבקש ארבע עבירות של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ושתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לאותו חוק. בסופו של יום הרשיע בית-משפט השלום את המבקש בשתיים מעבירות התקיפה שייוחסו לו, וזיכה אותו משאר העבירות בהן הואשם. בית-המשפט קבע, כי על רקע סכסוך כספי שנתגלע בין המבקש לאחיינו, הוא דחף אותו וסטר לאימו. על אף שהמבקש הורשע בשתי עבירות של תקיפה, אשר היה די בכל אחת מהן כדי להפעיל עונש מאסר על תנאי שעמד נגדו, קבע בית-המשפט כי מדובר במעשים שיש ביניהם "קשר פנימי מהותי הדוק, [ והם ] מהווים פרשה אחת" (עמוד 51 לגזר-הדין) ובנסיבות אלה אין מקום להפעיל את המאסר המותנה אלא להאריכו. למבקש נגזר קנס בסך 2,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתם.

2.

המבקש, שלא היה מיוצג, הביא את השגותיו כנגד ההרשעה בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לטענתו, הוא ביקש להשמיע עדים נוספים בפני הערכאה הדיונית, אך באת-כוחו דאז סברה כי הדבר אינו נחוץ ומנעה זאת ממנו. בפי המבקש היו טרוניות נוספות כלפי באת-כוחו, שלדבריו לא עשתה די כדי להוכיח את חפותו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי הרשעתו של המבקש התבססה על ממצאי מהימנות, בהם אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב. עוד התייחס בית-המשפט המחוזי לתפקודה של באת-כוחו של המבקש בדיון בפני בית משפט השלום:

"[ עיינו ] בפרוטוקול הדיון בבית-המשפט קמא ולא מצאנו כל פגם בהתנהלותה של באת כוחו במהלך המשפט. היפוכו של דבר הוא הנכון. עורכת הדין עוז-סיני חקרה את עדי התביעה, היטב, התנגדה לשאלות שהיה מקום להתנגד להן ובסיכומם של דברים הציגה, באופן ראוי, את עניינו של [ המבקש ] בפני בית-המשפט. והראיה – [ המבקש ] זוכה ממרבית האשמות שיוחסו לו. ואם ניתן להעריך את משקלם של אלה לעומת אלה שהורשע בהם, הרי שזוכה מן המרכזיות שבהן" (עמוד 3 לפסק-הדין).

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ואת זאת הוא מנמק בטענות שונות וביניהן הטענה כי נשללה ממנו האפשרות להביא עדים אשר יסתרו את דברי המתלוננים, ובכך נגרם לו עיוות-דין.

4.

עיינתי בבקשה ובנספחיה, ולא מצאתי כי הוכחה עילה לברור עניינו של המבקש בפני ערכאה שלישית. הרשעת המבקש התבססה על הכרעה בשאלות של עובדה אשר נבחנו בערכאה הדיונית, ושבו ונבחנו בערכאת הערעור, ובכך די. גם בטענה לפיה לקה ייצוגו של המבקש בחסר, לא נמצא ממש, נהפוך הוא, נמצא כי הסנגור המבקש עשתה מלאכתה נאמנה.

אשר על כן, דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה.