רע"פ 5552/09 סלאח שלאלדה נ. מדינת ישראל

ביום 19.6.2007 הוציא יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים צו הריסה מינהלי כנגד עבודות בניה שבוצעו על ידי המבקש ללא היתר בשכונת א-טור בירושלים, בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ).

ביום 24.6.2007 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לביטול צו ההריסה, ולחילופין לעיכוב ביצועו (ב"ש 5961/07).

ביום 7.8.2008 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן ) את בקשת המבקש, בקבעו כי צו ההריסה הוצא וניתן כדין, ואין מקום לבטלו. בית המשפט קבע כי הבנייה נעשתה שלא כדין, באזור שייעודו על פי התוכנית המאושרת החלה במקום הינו שמורת טבע. כן קבע בית המשפט כי הצו הוצא בשעה שבניית הבניין טרם נסתיימה והוא טרם אוכלס. כן קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע הצו, שכן אין מדובר במקרה בו מתן היתר הבניה מצוי בהישג יד.

על החלטתו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2689/08), בזנחו את טענת השלמת הבניה ובהתמקדו בטענות בדבר אי קיום חובת ההיוועצות; אי מתן מענה הולם למצוקת הדיור של תושבי השכונה; טענה לאכיפה בררנית; וטענה בדבר פגיעה בזכויות הקניין של המבקש. כן שב וביקש לחילופין לעכב את ביצוע הצו.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם ) דחה ביום 19.6.2009 את ערעורו של המבקש, בעמדו על כך שמדובר באזור המיועד לשמורת טבע וכי תוכנית חדשה לאזור נמצאת רק בשלבי ההכנה, לאחר שתוכנית קודמת נגנזה. בנוגע לחובת ההיוועצות קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בהוצאת הצו משום הימנעות ביידוע בדבר קיומה של תוכנית המצויה בהכנה. כן דחה בית המשפט את טענות המבקש בדבר הזנחת השכונה, האכיפה הבררנית והפגיעה בקניינו. לבסוף קבע בית המשפט כי אין מקום גם להורות על עיכוב ביצוע הצו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו לפיהן נתקיימה בעניינו אכיפה בררנית המפלה אותו וכי ביצוע הצו יעמוד בניגוד לעקרון שלטון החוק, שכן לא עמדה בפניו אפשרות אמיתית לקבלת היתר בניה. כן טוען המבקש בדבר שינוי מדיניותו של המשיב ביחס לביצוע צווי הריסה בירושלים המזרחית, אשר יש לאפשר לו ליהנות ממנה.

מנגד, טוען המשיב כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן לגופו של ענין.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו וחרף טענותיו הרי שהמבקש לא הצביע על כל עילה שיש בה כדי להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. בכל הנוגע לטענות המבקש בדבר האכיפה הבררנית, הרי שמדובר בניסיון לתקוף את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט השלום, אשר קבע כי לא הונחה כל תשתית ראייתית לביסוסה של טענה זו. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מקביעותיו של בית משפט השלום, אשר אומצו אף על ידי בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים.

בכל הנוגע לטענות המבקש בדבר שינוי המדיניות של המשיב, טענה זו מבוססת על כתבה עיתונאית בלבד, בעוד שהמשיב בתגובתו סותר את טענות המבקש בענין זה, ולא ניתן לקבלן. כך גם לא ניתן לקבל את טענותיו בדבר הפגיעה בעקרון החוקיות בשל הזנחה תכנונית. כפי שציינו הערכאות שקדמו לי, מדובר בשטח בו קיימת תוכנית תכנונית המייעדת את האזור האמור לשמורת טבע, ואין בידי המבקש לעשות דין לעצמו ולפעול בסתירה לתוכנת זו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 5.7.2009, בענין עיכוב ביצוע צו ההריסה, מבוטלת.

מועד תחילת מנין הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי נשוא הערעור יחל ביום 1.12.2009.