רע"פ 5560/12איאד אבו רמוז נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 37461-04-12, כבוד השופט א' כהן , מיום 5.6.2012).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ברשלנות, גרימת תאונה, אי מתן זכות קדימה, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף, נהיגה בשכרות ואי מסירת פרטים. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 30.1.2010, נהג המבקש ברכב פרטי בירושלים וכתוצאה מנהיגה רשלנית התנגש במונית שהגיעה מימין לכיוון נסיעתו. המבקש סירב למסור את פרטיו לנהג המונית וברח מהמקום תוך שהוא פוגע עם רכבו ברגלו של הנהג השני. כשנעצר, התברר שהוא נוהג ברכב כשהוא שיכור וללא פוליסת ביטוח תקפה.

ביום 13.12.2011 הרשיע בית המשפט לתעבורה בירושלים את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום (ת"ד 7585-03-11, כבוד השופט א' טננבוים ). ביום 15.3.2012 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של חודש מאסר לריצוי בעבודות שירות, ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן פסילה למשך שנתיים לנהיגה על כל רכב שהוא מלבד טרקטור.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והעמיד את תקופת הפסילה על שלוש שנים. בנוסף, קבע בית המשפט כי הפסילה תחול גם על נהיגה בטרקטור. בית המשפט קבע כי העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט לתעבורה הוא עונש מקל ביחס לעבירות שבהן הורשע. עוד התייחס בית המשפט לעברו התעברותי הכבד של המבקש הכולל 51 הרשעות קודמות. לבסוף, קבע בית המשפט כי נוכח ההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור לא תמצה את הדין עם הנאשם, לא יטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל, כפי שביקשה המשיבה.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחמיר בעונש שהוטל עליו. עיקר טענותיו של המבקש נוגע להחלת רכיב הפסילה על רישיון הנהיגה בטרקטור. לטענתו, הנהיגה בטרקטור היא האפשרות היחידה שלו לפרנס את משפחתו ולא היה מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט לתעבורה בהקשר זה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה , ואך מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות. יתרה מכך, הלכה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.7.2008); רע"פ 5585/08 אל נבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.2008)). הלכה זו חלה אף במקרה, כמו במקרה שלפנינו, שבו החמיר בית המשפט המחוזי בעונשו של הנאשם. בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. אף לטעמי העונש שהוטל עליו בבית המשפט לתעבורה הוא עונש מקל נוכח העבירות שבהן הורשע ועברו התעבורתי. אוסיף, כי על המבקש היה לחשוב על תוצאות מעשיו ועל כך שהוא זקוק לרישיון הנהיגה לצורך פרנסתו, בטרם החליט לנהוג ברכבו כשהוא שיכור וללא פוליסת ביטוח תקפה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.