פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5563/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ולדימיר דונבץ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בחיפה בבר"ע 1372/04, מיום 1.6.04, שניתנה על-ידי כבוד השופטת ב'
בר-זיו
בשם המבקש: עו"ד יואל
גולדברג
בשם המשיבה: עו"ד אריה
פטר
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בקריות כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של החזקת מקום להימורים או הגרלות לפי סעיף 228 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
בית-משפט השלום בקריות (כבוד סגן-הנשיא א' מגן) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו קנס בסכום של 20,000 ש"ח או מאסר תחתיו למשך 200 יום והורה, כי הקנס ישולם "בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.10.03". כמו-כן, קבע בית-משפט השלום, כי "אי-עמידה באחד התשלומים תעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס". עוד גזר בית-משפט השלום על המבקש מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סעיף 228 לחוק העונשין במשך שנתיים.
בא-כוח המבקש טוען, כי ביום 23.2.04 נעצר המבקש על-פי פקודת מאסר שהוצאה נגדו בגין אי-תשלום הקנס, וזאת לאחר שברישומי בית-המשפט עודכנו רק התשלום הראשון והרביעי בסך 5,000 ש"ח כל אחד, כאשר שני תשלומים נוספים על סך 5,000 ש"ח כל אחד, שהינם השני והשלישי, לא עודכנו על-ידי בית-המשפט.
בא-כוח המבקש טוען, כי ניסיונותיו לשכנע את השוטרים, כי הקנס שולם במלואו, לא צלחו, ובלית-ברירה נאלץ המבקש לשלם את הסך של 17,500 ש"ח, כדי להשתחרר מהמעצר.
לנוכח טענות אלה, הגיש המבקש לבית-משפט השלום בקריות בקשה לבטל את תוספת הפיגורים בסך של 7,500 ש"ח, שכן לטענתו, עשה כל שלאל ידו, על-מנת לשלם את הקנס במועדו, ואין עליו להיקנס ולהיענש בשל העיצומים שנקטו בתי-המשפט.
ביום 16.3.04 נעתר בית-משפט השלום (כבוד סגן-הנשיא א' מגן) חלקית לבקשת המבקש לביטול תוספת הפיגורים והפחית את תוספת הפיגורים לסכום של 5,000 ש"ח.
על החלטת בית-משפט השלום הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) דחה את הבקשה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקש הוא, כי העביר לבא-כוחו את מלוא סכום הקנס בסמוך למתן גזר-הדין וזאת על-מנת שהאחרון יעביר לקופת בית-המשפט את התשלומים החודשיים הנדרשים. כמו-כן, טוען הוא, כי טעה בית-המשפט משזקף לחובתו את העובדה, כי כל השוברים נתקבלו במעמד גזר-הדין, שכן נוהג מקובל הוא, שניתן לקבל שוברי תשלום נוספים ממזכירות בית-המשפט בעת הצורך, ואין זו אשמת בא-כוחו, כי החלו עיצומים על-ידי עובדי בית-המשפט, אשר מנעו את מתן השוברים.
מנגד, תומכת המדינה יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור, תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט.
דין הבקשה להידחות.
החלטתו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.
מעבר לדרוש יוער, כי עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, א' באב תשס"ד (19.7.04).
ש
ו פ ט