רע"פ 5570/00 מדינת ישראל נ. אמיר אספוב

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בב"ש 1425/99, המורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

1.ביום 4.5.00 הוגש נגד המשיב כתב אישום בת.פ. 215/00 המייחס לו עבירות שוד ואלימות. על פי כתב האישום, ביום 25.4.00, ביצע המשיב את העבירות המיוחסות לו כלפי שניים, אשר לטענת המשיב, היו חייבים כסף לבעלים של מכון ליווי. במהלך הארועים, שדד המשיב מן המתלוננים כסף, תכשיטים ורכוש נוסף. כן ניסה המשיב לדקור את אחד המתלוננים בסכין, והלה, בעת שהתגונן, נפצע על ידי הסכין בידו.

2.בצמוד להגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 22.5.00 הורה בית המשפט, מפי השופט ס' ג'ובראן, על שחרור המשיב לחלופת מעצר. ביני לביני, ובטרם שוחרר העורר מן המעצר, הוא התחיל לרצות עונש מאסר בן שלושה חודשים, שהוטל עליו בתיק קודם. ביום 7.7.00, הגיש המשיב תצהיר ממוסד "תקוה לאור לחיים", על פיו מוכן המוסד לקלוט אותו עם שחרורו מן המאסר. על בסיס תסקיר זה, הורה בית המשפט, ביום 7.7.00, על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים במוסד האמור, זאת לאחר ריצוי מאסרו בתיק האחר.

3.על כך הערר שבפניי. טענת המדינה היא כי בית המשפט לא היה מוסמך להורות על חלופת מעצר במוסד של גמילה מסמים ללא תסקיר מעצר משירות המבחן. טענה זו מסתמכת על סעיף 48(7) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. מנגד, הגיש ב"כ המשיב החלטה של בית משפט זה בבש"פ 8072/95, מפי השופט צ' טל, שבה נידונה שאלה דומה על פי ההוראה הקודמת (סעיף 44(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, לפי תיקון משנת תשנ"ה). על פי החלטה זו, אין חובה על בית המשפט, בנסיבות אלה, לקבל תסקיר מעצר עת הוא דן בחלופת מעצר מכוח סעיף 21(ב) לחוק המעצרים.

4.עקרונית, דעתי כדעת השופט טל, בבש"פ 8072/95 הנזכר, גם לגבי ההוראה החדשה שבחוק המעצרים. עם זאת, מן הראוי כי בית המשפט ייעזר במקרים המתאימים בתסקיר מעצר כדי לבחון את התאמתו של מוסד הגמילה למטרות המעצר ביחס לנאשם העומד לפניו.

5.יהא הדין בעניין תסקיר מעצר אשר יהא, בנסיבות הנדונות, אני סבור כי המקרה אינו מתאים לקביעת חלופת מעצר, וזאת בשל מסוכנותו של המשיב, כפי שעולה מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כאמור, המשיב נאשם בעבירות של שוד ואלימות המלווים באיומים בנשק קר ובפציעה. כמו כן, תלוי ועומד נגד המשיב עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה, בשל הרשעה קודמת בעבירות רכוש. כן, קיים חשש לשיבוש הליכים, בשל איומים שהשמיע המשיב באזני המתלוננים. בנסיבות אלה נראה לי כי הכנסתו למוסד גמילה אינה מפיגה את החשש מפגיעה בבטחון הציבור ובמיוחד משיבוש הליכי משפט.

אי-לכך עררה של המדינה מתקבל ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 215/00.