רע"פ 5573/05 דוד סילברמן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בירושלים (ת"פ 4861/02) בגין עבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיפים 393(2) ו-383(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש היה במועדים הרלבנטיים עורך-דין וייצג את הגב' מירה הרבסט (להלן: המוכרת) ואת בעלה המנוח בעסקה למכירת דירתם (להלן: המכירה). במסגרת העסקה העבירו קוני הדירה למבקש את כספי המכירה בנאמנות, בסך של כ-405,000$, כדי שיעבירם למוכרת ובעלה, בהתמלא התנאים לכך. למרות זאת, השקיע המבקש את הכספים בעסקה לבניית אולם להחלקה על הקרח (להלן: ההשקעה). עסקה זו לא יצאה אל הפועל והמבקש הפסיד את הכספים שהשקיע.

בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית-המשפט ציין, כי הוא מוצא את עדות המוכרת, לפיה לא נתנה את הסכמתה להשקעת כספה על-ידי המבקש, מהימנה עליו. בית-המשפט מחזק מסקנתו זו בכך שהמבקש לא טרח להעלות על הכתב כל תרשומת לגבי הסכמה כלשהי של המוכרת להשקעת כספה, למרות הסכומים הגבוהים המעורבים. בית-המשפט גזר על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ושני חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה שעניינה גניבה.

על הכרעת-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא צ' סגל וכבוד השופטים י' נועם ו-ר' כרמל) דחה את הערעור, בבחנו את הגרסאות השונות אותן מסר המבקש ובקובעו, כי הוא מקבל את קביעת בית-משפט השלום, אשר העדיף את עדותה של המוכרת. בית-המשפט המחוזי הוסיף ובחן את יסודות העבירה של גניבה בידי מורשה וקבע, כי הרשעתו של המבקש בעבירה זו הוכחה כהלכה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה שב וטוען המבקש, כי המוכרת נתנה את הסכמתה להשקעת הכספים על-ידו. לטענת המבקש, אמנם המוכרת לא נתנה הסכמה מפורטת להשקעה, אולם הייתה לה "ידיעה קלושה" אודות ההשקעה. על כן, לטענת המבקש, מדובר אמנם בהפרה של כללי האתיקה ובמעשה בלתי מוסרי, אולם לא בעבירה פלילית של גניבה בידי מורשה. לטענת המבקש, קביעתו של בית-המשפט, כי בנסיבות אלו עבר המבקש עבירה של גניבה בידי מורשה, מהווה קביעת הלכה חדשה, המחייבת בירור בבית-משפט זה. לחילופין, בהתאם לטענתו בדבר אופי המעשה, טוען המבקש, כי היה על בית-המשפט להקל בעונשו.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (להלן: הלכת חניון חיפה). לטענת המשיבה, בעניינו של המבקש לא נפסקה כל הלכה חדשה ועניינו אינו מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, בפרט לאור הדיון המפורט שנערך בעבירה של גניבה בידי מורשה בע"פ 293/89 סוקולובסקי נ' מדינת ישראל , פ"ד מו (3) 92. המשיבה טוענת, כי טענתו של המבקש, לפיה ידעה המוכרת על השקעתו של המבקש בכספה איננה מעוגנת כלל ועיקר בקביעותיהם של בתי-המשפט או בחומר הראיות ועל כן נשמט הבסיס לבקשה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינת הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. שתי הערכאות שדנו בעניינו של המבקש קבעו, כעניין שבעובדה, כי המוכרת לא נתנה את הסכמתה להשקעת כספה על-ידי המבקש וכי כל ידיעתה בנוגע לכך התמצתה בכך שידעה, כי כספי המכירה הועברו אליו מידי הקונים. אין די בידיעה זו כדי לבסס הסכמה כלשהי של המוכרת לכך שהמבקש יטול את כספה וישקיע אותו כאוות נפשו. אין בידיעה זו של המוכרת גם כדי לשנות מהעובדה שהכספים הועברו למבקש כדי שיחזיקם בנאמנות עבור המוכרת, באופן שעשייתו בהם כשלו מהווה עבירה של גניבה בידי מורשה.

לאור קביעה זו, אין מקום להידרש גם לטענות המבקש כנגד עונשו. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם) ורע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שבוצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 14.6.2005, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 17.11.05, לא יאוחר מהשעה 10:00, בבית-המשפט המחוזי בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.