פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5574/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אבו עבייד מואיז זוהיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 605/06,719/06
מיום 24.5.06, שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' דר ור' שפירא
בשם המבקש : בעצמו
בשם המשיבה : עו"ד ליאנה
מגד
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 1940/05) בגין עבירה של כניסה לישראל או ישיבה בה שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), וכן בגין עבירה של התחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, ביחד עם מי שהיה נאשם 2 בכתב האישום, שהינם תושבי שטחי הרשות הפלסטינאית, שהו בישראל, ביום 30.11.05, כשאין בידם אישור כניסה או שהייה על-פי דין. עוד נטען בכתב האישום, כי המבקש הזדהה בפני השוטרים שעצרוהו כחאלד נעמנה מעראבה בכוונה להונותם.
בית-משפט השלום בקריות (כבוד השופטת א' קנטור) הרשיע את המבקש, לאור הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 11.12.05 עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלה של שני עונשי מאסר מותנים מתיקים קודמים לתקופות של שישה חודשים ועשרה חודשים. המאסרים המותנים הופעלו במצטבר זה לזה, והמאסר שהוטל בפועל הופעל באופן ששישה חודשים ממנו הופעלו בחופף למאסרים המותנים ושישה חודשים הופעלו במצטבר להם, כך שסך-כל חודשי המאסר בפועל עמדו על 22 חודשים.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' דר ור' שפירא) דחה את הערעור. בית-המשפט פסק, כי העונש שהוטל על המבקש הינו מוצדק וזאת לאור עברו הפלילי והצורך בהפעלת העונשים המותנים.
מכאן בקשת הרשות שבפניי, במסגרתה טוען המבקש, כי העונש שהוטל עליו מופרז בחומרתו, וכי יש להקל בעונשו לאור נסיבותיו האישיות.
מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית ואינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית בהיותה מופנית אך ורק לגבי חומרת העונש. לגופו של עניין, טוענת באת-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו ואת נסיבות המקרה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי" בעניינו, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להדחות גם לגופו של עניין. למבקש הרשעות קודמות בגין עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, ואף נגזרו עליו בעבר עונשי מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות דומות. את המעשים נשוא בקשה זו, ביצע המבקש כחצי שנה בלבד לאחר שהשתחרר ממאסר, וביודעו כי עומדים לחובתו שני עונשי מאסר על תנאי בני הפעלה. התנהגות זו של המבקש מצביעה על זלזול בהחלטות בתי-המשפט ובמערכת אכיפת החוק. העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת העבירות בהן הורשע, וכן את נסיבותיו האישיות של המבקש. אף טענתו של המבקש, כי הוא עומד להינשא לאזרחית ישראלית, אין בה כדי להוות טעם להקלה בעונשו. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ז באלול תשס"ו (20.9.06).
ש
ו פ ט