רע"פ 5589/07 אחמד אבו ראס נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום בכפר-סבא נטען, כי ביום 26.04.04 הוא החזיק על גופו אקדח מסוג ברטה, מחסנית ובה כדורים בקוטר 0.22 מ"מ , וכן נמצא מחזיק בחצר ביתו 77 כדורים נוספים מאותו סוג. המבקש הודה בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הורשע בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. קודם לגזירת העונש טען המערער, כי עקב עיסוקו בהוצאה לפועל הוא החזיק בנשק לשם הגנה עצמית, אולם בית-המשפט דחה גרסה זו, וגזר למבקש תשעה חודשי מאסר ו-12 חודשי מאסר על תנאי. נקבע, כי המבקש לא הצליח להוכיח כי חשש לחייו – וגם סנגורו אישר שבשגרה אין הוא נושא על גופו אקדח. כך או כך, נקבע כי ארסנל של 77 כדורים אינו עולה בקנה אחד עם אותה טענה.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי, שם טען כי נכון היה להסתפק בעניינו במאסר בו יוכל לשאת בדרך של עבודות שירות, וזאת בהתחשב בנסיבותיו האישיות, ובהן מצב בריאותו והיותו אדם נורמטיבי. עוד טען המבקש, כי בית-המשפט לא נתן משקל ראוי להודייתו בעובדות, לתרומתו לציבור לאורך שנים, ולכך שלא נעשה שימוש עברייני באקדח. לבסוף, טען המבקש כי שגה בית-משפט השלום כאשר דחה את גרסתו לפיה נועד הנשק להגנה עצמית.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי העונש הולם את חומרת העבירה, והסכנה שנשק מסוג זה ימצא את דרכו לידיים עברייניות או עוינות. באשר לטענה בדר הגנה עצמית, ציין בית-המשפט המחוזי, כי אם היה בה ממש היה על המבקש לפנות לרשות המוסמכת ולקבל רישיון לשאת נשק.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, אולם לא מצאתי כי בידו עילה לכך. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, באשר היא מיועדת לאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם עולה סוגיה משפטית לה נודעת השלכה רחבת היקף

(ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ), פ"ד לו(3), 123). עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, ולמעשה הבקשה היא לשוב וללבן, בשלישית, את סוגיית העונש שהושת עליו. לא לכך נועדה הרשות לערער (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.