רע"פ 5625/96 אברהם אמסלם נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום בנתניה בבעילה אסורה בהסכמה (עבירה לפי סעיף 346(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977). במהלך משפטו הודה המבקש בבעילת הקטינה המיוחסת לו, אך טען, כי לא היה מודע לגילה של הקטינה. בית משפט השלום קבע כממצא, על סמך עדויותיהן של הקטינה ואמה ועל סמך עדותו של קצין המשטרה שעצר את המבקש, כי המבקש ידע את גילה של הקטינה ולפיכך הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בית משפט השלום גזר על המבקש הפעלה של עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנים-עשר חודשים, שהיה תלוי ועומד כנגדו, מאסר של עשרה חודשים בפועל, לריצוי בחופף למאסר על תנאי שהוזכר לעיל ומאסר על תנאי של שמונה עשר חודשים, למשך שנתיים.

המדינה ערערה על גזר הדין שנפסק למבקש, הן בשל טעותו של בית משפט השלום, שנעלמה מעינו העובדה שנגד המבקש היה תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי של עשרים וארבעה חודשים (ולא שנים עשר) והן בשל קולת העונש.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים א. אבן-ארי, ד. בר-אופיר וה. אחיטוב) קיבל את הערעור על שני סעיפיו וגזר על המבקש (שסיים בינתיים את ריצוי העונש שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום) עונש מאסר בפועל של עשרים וארבעה חודשים במצטבר להפעלת מאסר על תנאי לתקופה של עשרים וארבעה חודשים - בסך הכל ארבעים ושמונה חדשי מאסר בפועל. עונש המאסר על תנאי הושאר על כנו.

המבקש פנה לבית משפט זה במכתב, בו הוא טוען כי הורשע על לא עוול בכפו, חרף העובדה שלא הודה כלל באשמה שיוחסה לו.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות: בניגוד לטענתו, הודה המבקש בבעילת הקטינה, אך טען לאי-ידיעת גילה. טענה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום, שהסתמך על העדויות שתוארו לעיל ועל התבטאויותיו השונות של המבקש בעדותו. קביעתו זו של בית משפט השלום היא מבוססת. המבקש לא ערער על הכרעת הדין בפני בית המשפט המחוזי ואין מקום לבירורה העובדתי של טענתו במסגרת ערעור שני בפני בית משפט זה.

העונש שהוטל על הנאשם נגזר מן המאסר על תנאי שהיה מוטל עליו (מאסר על תנאי שחלקו פרי החלטת כב' נשיא המדינה על המתקת עונש מאסר בפועל שהוטל עליו והמרתו במאסר על תנאי), מעברו הפלילי העשיר הכולל עבירות נגד הגוף ועבירות נגד רכוש ומעצם המעשה החמור בו הורשע בהליכים נשוא בקשה זו. עונש זה אינו בלתי הולם , לא כל שכן אינו מצדיק מתן רשות ערעור בשאלה זו (רע"פ 39/87 כהן ציון רחמים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

הבקשה נדחית.