רע"פ 5641/10 אורן רחימיאן נ. מדינת ישראל

הטענות שמעלה המבקש – ובהן פגמים שנפלו בחקירת המשטרה בעניינו, שאלת השתכללותן של יסודות העבירה שיוחסה לו, אי הקפדה על הזכות להיוועץ בעורך-דין וזכות השימוע, חלוף הזמן והצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות, הן כולן מסוג הטענות שיש להביא בפני הערכאה הדיונית וערכאת הערעור הראשונה. בהיותן טענות שאינן חורגות מענינו הפרטני של המבקש, הן לא יוכלו להתברר בגדרו של ערעור שני – הליך השמור לסוגיות משפטיות כלליות המצדיקות ליבון ופיתוח נוספים. המבקש אמנם אינו מיוצג בבקשה זו, אך בבית-המשפט המחוזי הופיע בשמו בא-כוחו, אשר בהמלצת בית-המשפט משך את הערעור שהוגש. גם לגופם של דברים, ואף מתוך שברי כי אין להקל ראש בהשלכותיו של ההליך על המבקש,

סבורני, כי החלטתו של בית-משפט השלום שלא להימנע מהרשעה, והעונש המדוד שהושת, אינם מצדיקים התערבות. מטעמים אלה, איני רואה מנוס מדחייתה של הבקשה, וכך אני עושה.