רע"פ 5642/05 אלי יהודה נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב יוחסו למבקש, אלי יהודה, ביצוען של עבירות נהיגה בזמן פסילה ו נהיגה ללא רישיון תקף (סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, בהתאמה), וכן נהיגה ללא ביטוח תקף (סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970).

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, ונגזרו לו מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של שישה חודשים, פסילה מקבלת רישיון נהיגה או החזקתו למשך 11.5 חודשים וקנס בסך 2000 ש"ח. בנוסף על כך, הופעל מאסר מותנה בן שישה חודשים אשר עמד לחובת המבקש, לריצוי באופן חופף. בית המשפט לתעבורה, בהחלטה משלימה, קבע כי המאסר בפועל שנגזר למבקש ירוצה בדרך של עבודות שירות.

המבקש ערער על פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה, ואת השגותיו ריכז בחומרת העונש שנגזר לו. המשיבה, מצידה, ערערה על קולת העונש, תוך שהיא מדגישה את עברו הפלילי המכביד של המבקש, העשיר בהרשעות בעבירות בטיחות שונות. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) דחה את ערעורו של המבקש, לעומת זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה, ופסק כי עונש הפסילה שהוטל על המבקש יועמד על 30 חדשים.

כעת, עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, ואת השגותיו מכוון הוא, בשנית, כנגד חומרת העונש. לנסיבות חייו הקשות של המבקש, כך לשיטת בא-כוחו, לא ניתן די ביטוי בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפרט לא נלקחה בחשבון ההכבדה שעתידה להביא עמה תקופת הפסילה על מקור פרנסתו, הוא עבודתו כנהג מונית.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין בחומרת העונש לבדה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, זולת מקרים המלמדים על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה . למעלה מן הצורך, רואה אני להוסיף כי אף לגופם של דברים לא נמצא לי כי העונש שהושת על המבקש חמור יתר על המידה, או שאין בו די ביטוי לנסיבותיו האישיות. העונש שנגזר למבקש – ובפרט בהינתן עברו הפלילי המכביד – עונש מתון הוא, ומלמד, כמו מאליו, על המשקל הנכבד שנתנו הערכאות קמא לנסיבותיו האישיות.

הבקשה נדחית.