רע"פ 5670/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה טל והשופטים בוסתן ודותן) מיום 5.7.11 בתיק עפ"ת 28008-10-10, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (השופט נחשון אטינגר) מיום 12.9.10 בתיק ת"ד 3090-04-10.

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה נגרמו חבלה של ממש ונזק לאדם ורכוש, הפקרה לאחר פגיעה ואי מתן זכות קדימה; והושתו עליו שלוש שנות מאסר בפועל ורכיבי ענישה נוספים. ערעור על חומרת העונש שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (לראשונה ביום 3.1.11 בדן יחיד, ושוב – לאחר הליך ערעורי בבית משפט זה (רע"פ 784/4) - ביום 5.7.11 בהרכב שלושה כדין). בבקשה שלפנינו מעלה המבקש שתי טענות עיקריות: ראשית נטען, כי במהלך הדיון בערעור הציעו שניים מחברי ההרכב לצדדים להסכים על עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, ואף נאמר כי העונש שהושת "חורג מרף הענישה". נטען, כי בא כוח המבקש הסכים להצעה, וכי באת כוח המשיבה מסרה (כעבור מספר ימים) כי היא אינה מסכימה. על רקע זה נטען, כי הצעת בית המשפט שיקפה את עמדתו ביחס לעונש הראוי בנסיבות, ודחיית הערעור ללא הנמקת השינוי מצדיקה מתן רשות ערעור. הוטעם, "חזרת ההרכב מהחלטתו/הצעתו לא נומקה". שנית נטען, כי התאונה התרחשה מול מרכז רפואי, ולא ניתן לכך משקל בכל הנוגע לחומרת עבירת ההפקרה.

ג.

לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיבה (מיום 7.9.11) אין בידי להיעתר למבוקש. לענייננו די לציין, כי לשיטת המשיבה (כנמסר, לאחר בירור עם באת כוח המשיבה בערכאת הערעור) האמור בבקשה "אינו משקף נאמנה את אשר התרחש באולם בית המשפט המחוזי" (סעיף 14 לתגובה). נמסר, כי השופטת בוסתן אכן הציעה לצדדים להגיע להסכמות, אך לא ניקב עונש מסוים; הנושא לא תועד בפרוטוקול, וכאמור בבקשה, המשיבה מסרה בהמשך (לסגן הנשיא טל) כי היא מתנגדת להקלה בעונש. מכל מקום, אף מקובלת עלי עמדת המשיבה, לפיה הערה של אחד מחברי ההרכב במהלך דיון, כי עונש מסוים הוא קל או חמור, אינה מקנה זכויות למי מהצדדים; והדברים כמובן מבוססים על הדיאלוג החופשי, ועל ההנחה כי מה שרואה בית המשפט כהצעה מחייבת וממשית יתועד תחילה בפרוטוקול ולאחר מכן בהחלטה, אם באזכור קיומה של הצעה מצדו, ואם אף בפירוטה. הדברים יפים כמובן לשני הכיוונים - אם להחמיר אם להקל. על כל פנים, בנסיבות בודאי שלא ניתן להתייחס למה שכינה המבקש "החלטתו/הצעתו" של בית המשפט קמא. בהינתן תשתית עובדתית זו ועל יסוד הדברים האמורים, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

ד.

בכל הנוגע לטענה, כי התאונה התרחשה בפתחו של מרכז רפואי אציין - מעבר לצורך - כי בית המשפט המחוזי קבע:

"טענה זו לא נטענה על ידי המערער ולא הוכחה עובדתית ואין מקום להתייחס אליה. מעבר לצורך נוסיף, כי העובדה שהתאונה התרחשה מול מרכז רפואי והמערער לא אץ רץ אל המרכז להזעיק עזרה רפואית מצביעה לדעתנו על משנה חומרה בהתנהגותו" (עמוד 21 לפסק הדין).

על חומרתה של עבירת ההפקרה, מעבר למישור המשפטי גם במישור המוסרי של אדם לאדם, אין צורך להכביר מלים (ראו ע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כמייצג קו פסיקתי ברור והכרחי). בהקשר זה לא למותר לציין, כי העונש לעבירת ההפקרה הקבוע בסעיף 64א(א) לפקודת התעבורה הוא שבע שנות מאסר, וכי בנסיבות התאונה (בה נחבלו ואיבדו את הכרתן נוסעות הרכב שנפגע, ונגרמו לתינוק בן תשעה חודשים "חבלת ראש חודרת, שבר פרוטנטאלי... רסיסים מסויידים ברקמה התת-עורבית סביב הארובה, המטומה... דיפורמציה של הגולגולת"; כלשון כתב האישום), ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, בעל עבר פלילי וגם תעבורתי, אין ניתן לומר כי חומר הדין מוצה. על כל פנים, אין מדובר בטענה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)).

ה.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.