רע"פ 5677/06 אלי סעידי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום באשקלון כתב אישום (ת.פ. 1275/03), המייחס לו מספר רב של עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף). למבקש היה עסק להקמת מבנים ולביצוע עבודות שיפוצים. המבקש ביצע עבודות והוציא ללקוחותיו חשבוניות מס. המבקש לא דיווח לרשויות מס ערך מוסף על העסקאות שביצע ונמנע באמצעות כך מתשלום מס ערך מוסף בסך של 252,952 ש"ח (קרן) בגין ביצוע עסקאות בסך של 1,741,792 ש"ח בשנים 1998-2000. בנוסף הואשם המבקש בכך, שבשנים 1997-2002 לא הגיש 29 דו"חות תקופתיים לרשויות מס ערך מוסף, לדיווח על עסקאות שביצע וזאת על אף שהיה חייב בהגשת דו"חות אלה. עוד הואשם המבקש בכך, שניהל בשנת 1998-2000 פנקסי חשבונו או רשומות אחרות בסטייה מהותית מהוראות החוק.

בית-משפט השלום באשקלון (כבוד סגן-הנשיא ח' נחמיאס) הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו עונש של שישה חודשי מאסר בפועל; שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 50,000 ש"ח והתחייבות כספית בסך 50,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירה דומה במשך 3 שנים.

על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים י' אלון ונ' זלוצ'ובר) דחה את הערעור בקובעו, כי בית-משפט השלום לא מיצה את הדין עם המבקש, אלא כבר התחשב במצבו הרפואי והטיל עליו תקופת מאסר מתונה למדי. כמו-כן, בית-המשפט המחוזי נתן משקל לכך, שהמבקש לא הסדיר את חובותיו לרשויות מס ערך מוסף.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. במסגרת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

יש לציין, כי ביום 5.7.06, הגיש בא-כוח המבקש "הודעה לבית המשפט", לפיה המבקש הגיש, ביום 14.6.06, לבית-המשפט המחוזי בקשה לדחות את עונשו בשל נישואי בתו. ביום 28.6.06, בהסכמת המשיבה, נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשה והורה למבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 25.7.06 עד לשעה 15:00, בכפוף להותרת הערבויות הקיימות.

לטענת בא-כוח המבקש, המבקש הינו חולה לב, בן 51, אשר עבר מספר צנתורים ואשפוזים, הינו גרוש וכל נכסיו נלקחו ממנו בשל הסתבכותו הכספית. עוד נטען, כי העונש שהוטל על המבקש חורג לחומרא מרמת הענישה המקובלת והראויה.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, הבקשה אינה מעלה סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חשש לעיוות דין ודינה להידחות. כמו-כן, לטענת בא-כוח המשיבה, העונש שהוטל על המבקש נמצא במסגרת רמת הענישה המקובלת ואינו חורג ממנה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם לר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אכן, בית-משפט השלום קבע, בהסתמכו על מסמכים רפואיים, כי מצבו הבריאותי של המבקש אינו בכי טוב ודומה לכך גם מצבו הרגשי. המבקש אף נאלץ לעבור ניתוח מעקפים נוסף. יחד עם זאת, המבקש ביצע מסכת של עבירות חמורות על פני תקופה של שנים ובסכומים גבוהים. כמו-כן, כפי שקבע בית-משפט השלום, למרות שחלף הזמן, המבקש לא עשה דבר על-מנת לרפא את מחדליו או לפחות את חלקם. יתרה מכך, מצבו הרפואי של המבקש אינו מהווה כשלעצמו עילה להקלה בעונש. שרות בתי הסוהר ערוך, ככלל, לתת מענה למלוא הטיפולים להם עלולים להיות זקוקים אסירים. עוד יש לציין, כי בית-המשפט המחוזי הדגיש וציין, כי עד עתה, לא שילם המבקש פרוטה אחת מתוך סכום של למעלה מ- 200,000 ש"ח שהוא חייב לשלטונות מס ערך מוסף. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיהן של הערכאות הקודמות.

כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

כפי שנקבע לא פעם על-ידי בית-משפט זה, ככל שמדובר במי שביצע עבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה (3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, נסיבותיו האישיות של המבקש הובאו בחשבון על-ידי בית-משפט השלום, כפי שהדבר נאמר במפורש בגזר-הדין וכן בית-משפט השלום החליט, שלא למצות עם המבקש את הדין. לאור זאת, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

כפי שקבע בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו מיום 4.6.06, בשעה שיתייצב המבקש בפני שלטונות שירות בתי הסוהר, יש להביאו מייד בפני רופא של שירות בתי הסוהר שיבדוק את מצבו ויקבע את תנאי כליאתו ואת הטיפול הרפואי שהוא זקוק לו, אם אכן הוא זקוק לטיפול רפואי. רצוי, אפוא, כי כאשר המבקש מגיע לשירות בתי הסוהר, יצטייד הוא בכל התעודות הרפואיות שיש ברשותו.