פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"פ
5685/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש:
שלמה
הופמן
נגד
המשיב
:
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית-הדין הארצי לעבודה מיום 5.6.02 בע"פ 1004/01,
שניתן על-ידי כבוד הנשיא ס' אדלר וכבוד השופטים נ' ארד וש' צור
בשם
המבקש: בעצמו
החלטה
המבקש הורשע בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופטת ורדה סמט) בעבירה לפי סעיפים 115(א), 219, 222 ו225- לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל1970-, והוטל עליו קנס בסך 1,000 ש"ח.
המדינה ערערה על קולת העונש לבית-הדין הארצי לעבודה. בפסק דינו קבע בית-הדין (הנשיא סטיב אדלר והשופטים נילי ארד ושמואל צור), כי העבירה שבה הורשע הנאשם היא חמורה, מאחר שביצועה עלול לסכן חיי-אדם, וכי הקנס שהוטל על המבקש אינו הולם את חומרת העבירה. אשר-על-כן, העמיד בית-הדין הארצי את סכום הקנס על 6,000 ש"ח.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקש טוען, כי מצבו הכלכלי קשה והוא מבקש להתחשב בנסיבותיו האישיות. לחילופין הוא מבקש, כי במקום הקנס יוטלו עליו, בלשונו, "עבודות שירות".
דין הבקשה - להידחות. כידוע, טענות לעניין חומרת העונש אינן מקימות, כשלעצמן, עילה להתערבות הערכאה השלישית, אלא במקרים מיוחדים. לא מצאתי, כי המקרה שלפניי נמנה עם מקרים אלה.
לגופו של עניין אוסיף, כי התעלמות המבקש מההתראות החוזרות שהופנו אליו, כמו גם הסיכון הטמון באי-ביצועה של הבדיקה הבטיחותית שנדרש לערוך, מחייבים את מיצויו של מרכיב ההרתעה הנלווה לעונש (וראו ע"פ 615/88 חוימי
נ' מדינת ישראל , לא פורסם; ניתן ביום 13.9.89). אין, לפיכך, להמיר את הקנס בשירות לתועלת הציבור.
אשר-על-כן, בקשת הרשות לערער נדחית, ומתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשס"ב
(2.7.02).
ש
ו פ ט ת