רע"פ 5691/02 אלביליה שמעון נ. בית החולים "מזרע"

המבקש הואשם בבית-משפט השלום בצפת בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות של בת-זוגו. בתחילת ההליכים, ובעקבות חוות-דעת פסיכיאטרית – אשר קבעה כי המבקש איננו אחראי למעשיו, אינו מסוגל לעמוד לדין, מסוכן לאדם ולסביבתו וזקוק לאשפוז פסיכיאטרי – הורה בית-משפט השלום על אשפוזו של המבקש בבית-חולים פסיכיאטרי, זאת בהתאם לסעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991.

המבקש ערער על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בנצרת. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו, כי סניגורו של המבקש, שייצגו בדיון בבית-משפט השלום, לא הביע התנגדות למתן צו האשפוז; וכי המבקש לא הצביע על פגם שנפל בהחלטת בית-משפט השלום.

ביני לביני, הובא עניינו של המבקש בפני הוועדה הפסיכיאטרית למבוגרים (להלן: הוועדה), שהתכנסה בתאריך 16.10.02. זאת, לבקשת הרופאה המטפלת במבקש בבית-החולים "מזרע", בו הוא מאושפז, אשר המליצה בחוות-דעתה לשחרר את המבקש מבית-החולים תחת מעקב.

הוועדה דחתה את הבקשה לשחרר את המבקש, בקובעה כי עדיין נשקף ממנו סיכון לעצמו ולסביבה, אם כי סיכון ברמה נמוכה, וכי עניינו של המבקש יובא בשנית בפניה כעבור חודשיים.

המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את ערעורו, בקובעו, כי יש לשער שעד שיובא עניינו של המבקש בשנית בפני הוועדה, יחול שיפור נוסף במצבו, שיאפשר את שחרורו תוך מתן טיפול מרפאתי מתאים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה עתר המבקש לאפשר לו לערער הן על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת והן על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה.

נוכח העובדה שחלפו כחודשיים מאז החלטת הוועדה, ועניינו של המבקש עתיד לידון בשנית בפניה בימים אלו, הרי שאין עוד טעם לדון בבקשתו. ברי, כי באם תדחה הוועדה בשנית את הבקשה לשחררו, יוכל המבקש לערער על החלטתה על-פי ההליכים המקובלים.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.