רע"פ 5695/07 צביקה רחמים נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"פ 9417/04) בגין עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

לפי העובדות המפורטות בכתב האישום, המבקש שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כרכז בתנועת הנוער הציוני בעוד א.א. (ילידת 1986) (להלן: המתלוננת ), היתה מדריכה בתנועה. בתאריך 16.1.2003 נפגשו המבקש והמתלוננת בבנין התנועה ברחוב החשמונאים בתל-אביב. המבקש חיבק את המתלוננת ונישק אותה. המתלוננת הדפה את המבקש והתיישבה בכסא מרוחק; בהמשך ניגש אליה וניסה לחבקה מאחור, אך היא הדפה אותו. לאחר מכן התיישבה המתלוננת על שולחן והמבקש חיבק אותה מאחור, השכיבה על השולחן ונישק אותה בצווארה. המתלוננת ניסתה להיחלץ מאחיזתו, אך הוא הצמידה לשולחן, נגע בבטנה ובגבה וכן הרים את חולצתה. המתלוננת הדפה אותו שוב, אך הוא נגע בה בחזה, ברגליה ובישבנה ונישק אותה בצווארה.

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ח' כוחן ) הרשיע ביום 26.5.2005 את המבקש, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. ביום 28.2.2006 גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש והטיל עליו את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום השחרור לא יעבור עבירת מין כלשהי.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ס' רוטלוי , וכבוד השופטים ע' צ'רניאק ו ד"ר ק' ורדי ) דחה את הערעור בפסק דין קצר, שבו צויין כי, לאחר שבית המשפט שמע את טענות הצדדים באריכות "קיבל המערער את עמדתנו וחזר בו מן הערעור. אשר על כן הערעור נדחה".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענת באת-כוח המבקש כי בית המשפט המחוזי טעה משהביע את עמדתו בעניין הערעור ומשהסתפק בחזרתו של המבקש מהערעור מבלי לתת פסק דין מנומק. לטענתה, המבקש הוא אדם צעיר שזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים, וריצוי עונש מאסר בפועל יפגע בו ובמשפחתו פגיעה קשה ביותר.

מנגד טוענת באת-כוח המשיבה, כי אינה רואה כל סוגיה עקרונית כללית הראויה להידון בפני ערכאה שלישית וביקשה לדחות הבקשה מנימוק זה. גם לגופו של עניין טוענת באת-כוח המשיבה כי אין מקום לקבל את הבקשה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, ולא מצאתי בטענותיה של באת כוח המבקש כל עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (1997)). בענייננו, לא מצאתי כי נתקיימו נסיבות אלו.

מן הסיבות האמורות בלבד, דין העתירה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. מפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי עולה בבירור, כי בא-כוח המבקש דאז חזר בו מן הערעור, לאחר ששוחח עם המבקש. משלא טענה באת-כוחו הנוכחית של המבקש כל טענה בדבר כשל בייצוג, ומשלא ביקשה לחלופין לתקן את הפרוטוקול, מנוע כיום המבקש מלחזור בו מחזרתו מהערעור בבית המשפט המחוזי.

אף מעבר לכך, ולמען הסר ספק, יצוין כי איני רואה כל מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש. העבירה אותה ביצע המבקש הינה עבירה חמורה ומקוממת, על רקע העובדה שנעשתה על ידי רכז בתנועת נוער כנגד קטינה בת 16 כשפער הגילאים בינם עמד על כעשרים שנים, תוך ניצול האמון שנתנה בו המתלוננת. כך גם לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמבקש לא נרתע מניסיונותיה של המתלוננת להרחיקו ממנה והוא שב וניסה לבצע בה את זממו מספר פעמים. למרות כל נסיבותיו האישיות של המבקש אותן ציינה באת-כוחו, לא ניתן להתעלם מנסיבות ביצוע העבירה ואת השלכותיהן על המתלוננת. כל אלו מצדיקים את העונש שהוטל על המבקש.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 16.7.2007 בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר מתבטלת בזאת.

המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 2.9.07

לא יאוחר משעה 10:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.