פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5722/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. אוסמה
גנאים
2. ראדי גנאים
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 526/06 מיום 15.6.2006, שניתן על-ידי כבוד
סגן-הנשיאה ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א' שיף
בשם המבקשים: עו"ד אלי א'
עבוד
בשם המשיבה: עו"ד דוד
פורר
החלטה
המבקשים הועמדו לדין בבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 931/03) בגין שש-עשרה עבירות של מסירת ידיעה כוזבת במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף); שלושים ושמונה עבירות של הוצאת חשבונית מס מבלי לשלם את המס הכלול בה, לפי סעיף 117(א)(14) לחוק מס ערך מוסף; שבע עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים, לפי סעיף 117(א)(6), יחד עם סעיף 67(א) לחוק מס ערך מוסף; ושתי עבירות של ניהול פנקסי חשבונות בסטייה מהותית מהוראות החוק, לפי סעיף 117(א)(7) לחוק מס ערך מוסף. המבקש 2 הואשם בעבירות אלו מתוקף אחריותו לפי סעיף 120 לחוק מס ערך מוסף.
לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, המבקש 1 עסק במתן שירותי הסעות וטיולים ועמו עסק גם אחיו, המבקש 2 כפקיד וכפועל. במהלך השנים 1998 הגישו המבקשים דו"חות כוזבים לרשויות מס ערך מוסף, בכך שלא דיווחו על מלוא עסקאותיהם, תוך אי תשלום מס ערך מוסף בסף 128,335 ש"ח. בשנים 2002-2003 לא הגישו המבקשים את הדו"חות התקופתיים שנדרשו מהם. משנתבקשו למסור את ספרי חשבונותיהם לרשויות המס, טענו המבקשים, כי הספרים הושמדו.
בית-משפט השלום בקריות (סגן-הנשיא א' מגן) הרשיע את המבקשים על-פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. ביום 29.11.2005 גזר בית-המשפט על המבקש 1 עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 120,000 ש"ח או 240 ימי מאסר תמורתו. על המבקש 2 גזר בית-המשפט עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 60,000 ש"ח או 120 ימי מאסר תמורתו.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיאה ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א' שיף) קיבל בחלקו את הערעור והקטין את שיעור הקנס שהוטל על המבקש 1 לסכום של 90,000 ש"ח או 180 ימי מאסר תמורתו ואת הקנס שהוטל על המבקש 2 לסכום של 40,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוענים המבקשים, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הוסיף והקל בעונשם, לאור הסרת המחדל על-ידם עוד בטרם נגזר דינם בבית-משפט השלום.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי" בעניינם, בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. כפי שנקבע לא פעם על-ידי בית-משפט זה, ככל שמדובר במי שביצע עבירות כלכליות, בהן מדובר במעשים שהינם תוצאה של תכנון ומחשבה ונובעים מתאוות בצע, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה (3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, נסיבותיהם האישיות של המבקשים והסדרת חובם לרשויות המס הובאו בחשבון על-ידי בית-משפט השלום, בהחלטתו שלא להטיל עליהם עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. גם בית-המשפט המחוזי הקל בדינם בשל נסיבות אלו והפחית את הקנסות שהוטלו עליהם על-ידי בית-משפט השלום. לאור זאת, העונש שהוטל על המבקשים אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצעו ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשס"ו
(24.7.2006).
ש ו פ ט