רע"פ 5775/07 מוחמד מחמוד חמדאן נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים הרשיע את המבקשים, במסגרת שני הליכים נפרדים, בעבירות של ביצוע עבודות בנייה ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-240(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). במסגרת גזרי-הדין הם נצטוו להרוס את המבנים שבנו ללא היתר תוך מועד קצוב. עוד נקבע, כי במידה והם לא יעשו כן, תהא מוסמכת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לבצע את ההריסה תחתם. המועד שנקצב להריסת המבנים חלף, והמבקשים לא ביצעו את שהוטל עליהם. לפיכך, נשלחה אליהם התראה המבהירה את כוונת הוועדה המקומית לבצע את הצווים במקומם. מבקש 1 קיבל את ההתראה בחלוף תקופה של למעלה משמונה שנים מהמועד שהוקצב לו לביצוע ההריסה, ואילו מבקש 2 קיבלה בחלוף תקופה של למעלה משנה.

2.

נוכח התראות אלה פנה כל אחד מהמבקשים לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, בבקשה להורות לוועדה המקומית להימנע מביצוע הצו. הטענה המרכזית עליה בחרו המבקשים להשתית את בקשתם, היא כי נוכח חלוף הזמן אין הוועדה המקומית מוסמכת עוד לבצע את ההריסה. לשיטתם, הוראתו של סעיף 207א(ג) לחוק התכנון והבנייה מגבילה סמכות זו לתקופה של שלושה חודשים בלבד. בית-המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת י' ייטב) דחה את בקשתו של המבקש 1, תוך שקבע כי כל עוד לא נקצב לוועדה מועד לביצוע צו ההריסה במסגרת גזר-הדין, ניתן לבצעו בכל עת וממילא לא חלה הוראת סעיף 207א(ג) לחוק. מנגד, בקשתו של מבקש 2, שהובאה בפני שופט אחר (כב' השופט א' צ' בן זמרה)

התקבלה, ובית-המשפט לעניינים מקומיים הורה לוועדה להימנע מביצוע הצו, והעניק למבקש 2 ארכה בת ששים ימים לביצועו.

3.

על החלטות אלה הוגשו שני ערעורים לבית-המשפט המחוזי בירושלים. האחד – הופנה נגד החלטת השופטת י' ייטב, והוגש על-ידי המבקש 1,

והשני – שכוון נגד החלטת השופט א' צ' בן זמרה , והוגש על-ידי המשיבה. הדיון בערעורים אלה אוחד הואיל ושניהם העלו שאלה זהה: האם הסמכתה של הועדה המקומית לבצע צו הריסה שניתן במסגרת גזר-דין, מאפשרת לה לבצע את הצו בכל עת או שמא מוגבל הביצוע בזמן. בית-המשפט המחוזי קבע כי הוועדה המקומית אינה מנועה מלבצע את צווי ההריסה חרף הזמן הרב שחלף מאז ניתן גזר-הדין.

מכאן הבקשה שבפני ליתן למבקשים רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובמסגרתה שבים הם ומעלים את אותה טענה ששימשה אותם בעבר. עוד מדגישים המבקשים, כי בחלוף שלושה חודשים מכניסת הצווים לתוקף, מוטלת על הוועדה חובה לפנות לבית-המשפט ולבקש כי ביצוע הצו יוטל על שכמו של הנאשם.

4.

דין הבקשה להידחות. טענתם של המבקשים נסמכת על פרשנותם להוראת סעיף 207א לחוק התכנון והבנייה, שזו לשונו :

207 א . ביצוע צו

(א) הטיל בית משפט על הועדה המקומית לבצע צו לפי סעיף 205(1) או(2) תבצע אותו הועדה תוך המועד שנקבע בו.

(ב) הועדה המקומית רשאית, לאחר שעיינה בחוות דעתו של מפקד משטרת המחוז, לבקש שבית המשפט יצווה על הנשפט לבצע צו כאמור בסעיף קטן (א) במקום הועדה המקומית.

(ג) עברו שלושה חודשים מהמועד שנקבע לביצוע צו כאמור בסעיף קטן (א) והוא לא בוצע, יפנו הועדה המקומית, הועדה המחוזית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו אל בית המשפט ויבקשהו שיצווה כי ביצוע הצו יוטל על הנשפט במקום על הועדה המקומית. פניה של אחת הרשויות האמורות משחררת את השאר מחיובן.

לסעיף 207א(א) אין תחולה על המקרים הנדונים בבקשה זו. מלשונו עולה, כי הוא נועד לאפשר לרשויות התכנון לעתור לפני בית המשפט לפטור אותן מחיוב שהוטל על שכמן לבצע צו הריסה, על ידי העברתו לשכמו של הנאשם. והרי במקרים אשר באו בפני בית משפט קמא לא עתרה המשיבה כלל לפטור אותה מאותו חיוב, אדרבא, בפנייתה למבקשים היא הבהירה כי היא עומדת גם עומדת על ביצועו של הצו על ידה. יתר על כן, אותו סעיף עוסק במקרים בהם ביצועו של צו הריסה הוטל על שכמה של הועדה המקומית, ובצו הוגדר מועד לביצועו על ידה . זה אינו המצב בעניינם של המבקשים. בשני המקרים הוטל ביצועה של ההריסה עליהם , תוך שהם נדרשו לבצע זאת בפרק זמן מוגדר. עם זאת, ונוכח החשש כי המבקשים ימרו את פי בית המשפט, הוסמכה הוועדה המקומית, לאחר חלוף הארכה שניתנה למבקשים, לבצע את הצווים בעצמה, מבלי שסמכותה תוחמה בזמן.

הנה כי כן, עניינם של המבקשים אינו מעורר סוגיה משפטית כלשהי הטעונה ליבון בפני ערכאה שלישית, באשר התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי נכונה היא.

הבקשה נדחית.