רע"פ 5785/05 פואז ענבוסי נ. מדינת ישראל

נגד המבקש, פואז ענבוסי, הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בחדרה ובו יוחסה לו עבירה בנשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען, כי בחיפוש בביתו נמצא שהמבקש מחזיק באקדח מסוג F.N.

9 מ"מ וכדורים, מבלי שיש בידיו היתר לעשות כן. המבקש הודה בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הורשע.

בהמשך, גזר בית משפט השלום למבקש חמישה חודשי מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי. נקבע כי "אין להצדיק מעשים של החזקה בלתי חוקית של נשק, גם אם הנשק נרכש לצרכי הגנה עצמית. הנאשם לא היה רשאי לרכוש נשק וכדורי אקדח, שלא כדין, ולא ניתן להתייחס בסלחנות למעשה מעין זה וזאת כדי למנוע פריצת גדר ולגרום לתופעה בה אנשים יחזיקו בכלי נשק באורח בלתי חוקי, כל אימת שיחששו מפני אדם אחר. המציאות הבטחונית בארץ מחייבת החמרה בעבירות אלו, שכן הנשק יכול להתגלגל לידיים עברייניות או עוינות". ובהמשך, "גזירת עונש מאסר בעבודות שירות על עבירות אלו יכול שתשלח מסר שלילי ולפיו לא מדובר בעבירה חמורה" (עמודים 15-16 לפרוטוקול הדיון).

המבקש לא השלים עם גזר הדין שהוטל עליו, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בערעורו טען, כי בית משפט השלום שגה בגזרו מאסר בפועל, מבלי שאפשר לו לשאת בעונש בדרך של עבודות שירות. בית משפט קמא דחה את ערעורו של המבקש. נקבע, בדעת רוב, כי "בחברה הישראלית רוויית האלימות והפשיעה, יש ליתן משקל נוסף לחומרא לעבירות מסוג אלו הנדונות בפנינו. פוטנציאל הסכון הממשי לציבור, הנובע מעצם החזקתו של נשק שלא כדין, הנו גבוה ... סיכון זה מן הראוי שישורש ע"י שדר של החמרה, תוך מתן ביטוי לנסיבות לקולא" (עמוד 13 לפסק הדין). שופט המיעוט (השופט י' גריל) סבר כי לאור האמור בתסקיר המבחן ולאור נסיבותיו האישיות של המבקש יש לאפשר לו לשאת את מאסרו בדרך של עבודות שירות, אולם אף הוא הדגיש את חומרתה של העבירה בה חטא המבקש, ואת הצורך בהטלת עונשים מרתיעים בגינה ואף סבר כי יש להטיל על המבקש קנס, שיתווסף לעונש המאסר שהוטל עליו (עמוד 9 לפסק הדין).

עתה עותר המבקש לקבלת רשות ערעור, אולם לאחר שעיינתי בבקשתו, ובתגובת המשיבה אליה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. בא כוחו סבור כי בית משפט השלום קבע כלל לפיו בעבירות נשק, כגון זו בה הורשע המבקש, יש להטיל א-פריורי עונש של מאסר בפועל, ללא קשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולא כך הוא. עיון בגזר דינו של בית משפט השלום מעלה כי לצד שיקולים בדבר חומרתה של העבירה בה חטא המערער, הובאו בחשבון גם שיקולים בדבר נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן גילו, עברו הפלילי, מצבו המשפחתי והודאתו בעבירות שיוחסו לו. ועוד, עיון בגזר הדין מעלה כי קביעתו של בית משפט השלום לפיה עבירות בנשק הן חמורות, נסמכת במידה רבה על הלכות שיצאו מבית משפט זה ולא ניתן לומר כי היה זה בית משפט השלום אשר התווה את רף הענישה בסוגיה זו (ראו את ע"פ 910/85 אברהים קונדוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), את ע"פ 5066/98 מדינת ישראל נ' ניעמן דחלה (לא פורסם) ואת רע"פ 2718/04, פואד אבו דחאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אשר צוטטו גם בגזר דינו של בית משפט השלום).

העולה מכך הוא כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ועל כן יש לדחותה, וכך גם יהיה דינה של הבקשה לעיכוב ביצועו של גזר הדין.