רע"פ 5791/07 חוסאם דואהדה נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום קריות, נטען כי בחודש נובמבר 2005 נמצאו ברכבו של המבקש שני סכינים אותם החזיק שלא כדין, ועקב כך יוחסה לו עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הנאשם לא חלק על עובדה זו, אולם טען להגנתו כי החזקת הסכינים נעשתה למטרה כשרה, היינו, מכוח תפקידו כסדרן-מתנדב במגרש כדורגל, הוא נאלץ לעתים להחרים סכינים וחפצים חדים של הנכנסים לתחומי המגרש. בית-משפט השלום (כבוד השופטת ר' לאופר חסון ) לא ראה לנכון לקבל גרסה זו מן הטעם שלא הועלתה בהזדמנות ראשונה, ונוכח מחדלו של המבקש לספק הסבר סביר לכך שהסכינים שהוחרמו נותרו בחזקתו, לא הועברו לידי המשטרה והוא אף לא הביא את העניין לידיעת הנהלת המגרש ובניגוד לנהלים. המבקש הורשע אפוא, ודינו נגזר למאסר בן 60 ימים ומאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים.

2.

ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה (סגני הנשיא ש' ברלינר, י' גריל ו מ' נאמן ), וכוון כנגד ההרשעה והעונש גם יחד, נדחה. באשר הנוגע לגזר-הדין, הדגיש בית-משפט קמא את העובדה כי לחובת המבקש גיליון הרשעות ארוך ומכביד, הכולל לא פחות מאשר 16 עבירות בתחום הסמים, האלימות והרכוש. בנסיבות אלה, נקבע, העונש שהושת על המבקש אינו לוקה בחומרה כלשהי, ואף לא קיימת הצדקה להתיר לו לשאת במאסר בדרך של עבודות שירות.

3.

מכאן הבקשה שלפני, בה מלין המבקש על כך שהמשטרה לא זימנה לחקירה את מנהלי המגרש במטרה לאמת את גרסתו, והוא אף לא נדרש למסור את שמותיהם, עניין העולה, להשקפתו, כדי מחדל חקירה. נטען עוד, כי גרסתם של המבקש ועד ההגנה שזומן מטעמו – דאוד עיסא – היו עקביות והגיוניות, ולא היה ראוי לדחותן כבלתי מהימנות. באשר לעונש, נטען כי הערכאות דלמטה לא נתנו דעתן לעובדה כי המבקש נגמל משימוש בסמים, ובמשך תקופה ארוכה היה נתון במעקב לשביעות רצונו של שירות המבחן. הרשעותיו הקודמות, הוטעם, נבעו מהתמכרותו לסם, ועל כן עתה – לאחר שהצליח להיגמל מנגע זה –

שליחתו לבית האסורים עלולה להביא להידרדרות במצבו. עוד הודגש, כי העבירות הקודמות בהן חטא התבצעו לפני שנים רבות – עד שנת 2000 – "ומאז לא נפתחו כנגד המבקש תיקים אחרים מסוג זה או אחר מלבד התיק נשוא בקשה זו" (סעיף 65 לבקשה). ברם, טענה זו, כפי שמיד יובהר, איננה משקפת את המציאות.

4.

דין הבקשה להידחות. הטענה כי החזקת הסכין נעשתה למטרה כשרה – טענה אותה ביקש המבקש להוכיח באמצעות עדים שונים שאת שמותיהם נמנע למסור מסיבה כלשהי בחקירתו – היא טענת הגנה במהותה, וככזו נטל הוכחתה רובץ על שכמו של זה הטוען לה. משכך, אין ממש בהשגותיו של המבקש באשר לדרך בה התנהלה חקירתו. בהחלטתי מיום 5.7.07 הוריתי למשיבה להתייחס אפוא לטענות שהופנו כנגד העונש, אולם לאחר שעיינתי בתגובתה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות גם בסוגיה זו. עיון בגיליון ההרשעות של המבקש מלמד על הרשעות בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, אותן ביצע בשנים 2001 ו-2002. עוד מתברר, כי כנגד המבקש עומדים שני תיקים פתוחים, המתנהלים בימים אלה ממש. האחד עוסק בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, אותה ביצע, על פי הנטען, בשנת 2006 והשני בעבירה של תגרה במקום ציבורי אותה ביצע, על הנטען, בשנת 2007. ואם באלה לא די, מתברר כי את העבירה הנוכחית ביצע המבקש חודשיים בלבד לאחר סיומו של צו מבחן שהוטל עליו בהליך קודם. הנה כי כן, מדובר הוא במי שאימץ לעצמו אורח חיים עברייני, ואינו ירא מאימת החוק. בנסיבות אלה המסקנה המתחייבת היא כי בעונש שהושת על המבקש לא גלומה חומרה כלשהי (השוו: רע"פ 242/07 אולימבוב נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, מיום 11.1.07), ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, ביום כ"ג באב התשס"ז (7.8.07), עד לשעה 11:00.