רע"פ 5812/04 מרדכי שמעון חבר נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בחיפה כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין; העלבה במקום ציבורי לפי סעיף 194(ב) לחוק העונשין; איום לפי סעיף 192 לחוק העונשין ותקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

על-פי עובדות כתב האישום, ביום 1.6.01 סמוך לשעה 17:10 בחיפה, חסם המבקש באמצעות רכבו את רכבו של המתלונן, יצא מרכבו וניסה לפתוח את דלת רכבו של המתלונן. משלא הצליח, תלש המבקש את גג רכבו של המתלונן. באותו מעמד, תקף המבקש את המתלונן בכך, שהיכה באגרופים בפניו, אחז בשערות ראשו ומשכן. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלונן סחרחורות וכאבים בראש, בעיניים ובצוואר. בנוסף, התעקמו משקפיו ונגרם להן נזק בשווי של 2,850 ש"ח. בהמשך, עלב המבקש במתלונן, איים להרגו וירק בפניו.

בית-משפט השלום בחיפה (כבוד סגנית-הנשיא י' אבירם) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו עונש של שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי; פיקוח שירות מבחן לתקופה של שמונה-עשר חודשים; פיצוי למתלונן בסכום של 5,000 ש"ח, וכן התחייבות להימנע מעבירות אלימות בסך של 7,500 ש"ח, לתקופה של שנתיים.

על קולת העונש שנגזר על המבקש כאמור לעיל, ערערה המשיבה – היא מדינת ישראל (להלן: המדינה) לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' גריל, א' רזי ו-א' שיף) קיבל את הערעור והחמיר בעונשו של המבקש, באופן שגזר עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות, וכן הגדיל את סכום הפיצוי שהוטל על המבקש לשלם למתלונן לסכום של 12,000 ש"ח. יתר חלקי גזר-הדין של בית-משפט השלום נותרו על כנם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקש הוא, כי הוא מפרנס את אשתו ושני ילדיו, ולנוכח עבודות השירות שהוטלו עליו, עלול עסק ההובלות שהוא מנהל כעצמאי, לקרוס. כמו-כן, טוען המבקש, כי נוכח הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה, ונסיבותיו האישיות, גובר האינטרס השיקומי על האינטרס הציבורי-עונשי.

מנגד, תומכת המדינה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל , תק-על 97 (4), 17). במקרה דנן, העונש שנגזר על המבקש הינו עונש קל בהתחשב בעבירות החמורות שיוחסו לו בכתב האישום. כמו-כן, התחשב בית-המשפט המחוזי בנסיבותיו האישיות של המבקש, אשר בלתן נראה, כי אמצעי הענישה שהיו ננקטים נגדו היו חמורים יותר. בשל טעמים אלה, במקרה דנן, לא מצאתי את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.

מעבר לדרוש יוער, כי עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב במתנ"ס קרית אתא, ביום 1.9.04 בשעה 8:00, לשם התחלת ביצוע עבודת השירות, במתכונת כפי שנקבעה על-ידי הממונה על עבודות שירות בחוות-דעתו מיום 12.5.04, כאמור בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 13.5.04.