פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5825/05 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
משה חנוך
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום
30.5.05, בתיק ע"פ 71190/04, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר, ז'
המר, י' שיצר
בשם המבקש: עו"ד ויסאם
נבואני
החלטה
המבקש הורשע בבית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת ל' לב און), בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן "החוק"), ובהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. שותפו של המבקש למעשים - אביו, הורשע אף הוא בעבירות בהן הורשע המבקש, ואף בעבירות נוספות של הכשלת עיקול, לפי סעיף 264 לחוק, הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288א לחוק, ותקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק. בגין כל אלה, גזר בית משפט השלום למבקש 6 חודשי מאסר ו-8 חודשי מאסר על תנאי. כן הופעלו שני עונשי מאסר על תנאי שעמדו נגדו, כך שהתוצאה הסופית היא שעל המבקש לשאת ב-9 חודשי מאסר. את עונשו של אבי המבקש העמיד בית משפט קמא על 10 חודשי מאסר ו-8 חודשי מאסר על תנאי.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערערו המבקש ואביו בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ד' ברלינר, ז' המר, י' שיצר), וערעורו של המבקש נדחה. מנגד, ולנוכח גילו של האב, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו, וביטל את עונשי המאסר בפועל והמאסר על תנאי שהושתו עליו.
עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, במסגרתה הוא מלין על פגיעה בכלל בדבר אחידות הענישה, וזאת לאור הפער בעונשים שהושתו עליו ועל אביו.
דין הבקשה להדחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ורק באותם מקרים בהם מעלה המבקש סוגיה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים המתדיינים. במקרה שבפנינו מכוון המבקש את עיקר השגותיו לפער בין העונשים שנגזרו לו ולאביו, אולם חוששני שבטענה זו אין ממש. אכן, בית המשפט המחוזי הלך לקראת האב כברת דרך ארוכה, אולם הוא עשה זאת משיקולי חסד אשר מקורם בגילו המתקדם של האב. עובדה זו לא עומדת לזכות המבקש, ולפיכך, ולנוכח העבירות בהן חטא והרשעותיו הקודמות, לא נפל בעונש פגם כלשהו המצדיק את קיומו של ערעור בגלגול נוסף.
הבקשה נדחית, וממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה
היום, ט"ו בסיוון תשס"ה (22.6.2005).
ש
ו פ ט