רע"פ 5861/07 אחמד סוואעד נ. מדינת ישראל-הועדה המקומית לתנון ובנייה-משגב

השופט ס' ג'ובראן :

בשנת 1996 הוגש לבית-משפט השלום בעכו כתב אישום (ת.פ. 3774/96) כנגד המבקש, המייחס לו ביצוע עבודות בניה ללא היתר לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ).

ביום 5.1.97, לאחר שהמבקש הורשע בביצוע העבירה, נגזר דינו ובית-משפט השלום, ציווה עליו, בין היתר, להרוס תוך שנתיים ממתן גזר הדין ועד ליום 15.1.99 את הקירות של קומת העמודים בשטח של כ-110 מ"ר, אותה סגר מתחת לקומה א' ללא היתר בניה וכן להרוס/לסלק תוך המועד האמור מכולה בשטח של כ-12 מ"ר, אותה הציב לא היתר בניה (להלן: צו ההריסה ).

ביום 5.3.00 הוגש לבית-משפט השלום בקריות כתב אישום (ת.פ. 7011/01) כנגד המבקש, המייחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, זאת לאחר שעד ליום 13.10.99 לא ביצע את צו ההריסה. ביום 15.5.02 הורשע המבקש ונגזר דינו, ובין היתר הוא חויב לחתום על התחייבות כספית בסכום של 7,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה מן העבירות לפיהן הורשע, תוך שנתיים מיום מתן גזר הדין.

או-אז, ביום 27.6.05 הוגש לבית-משפט השלום בעכו כתב אישום (עמק 20861/05) – הוא כתב האישום נשוא בקשת רשות הערעור שבפנינו כנגד המבקש, המייחס לו, שוב, ביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, זאת לאחר שעד ליום 7.4.04 טרם הרס את קירות קומת העמודים.

ביום 21.12.05, בישיבת ההקראה, בה המבקש לא היה מיוצג, הודה המבקש בעובדות כתב האישום, הורשע ודינו נגזר, ובין היתר הוטל עליו עונש מאסר בפועל.

על גזר הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בהסכמת בא-כוח המשיבה, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, וזאת בשל העובדה שהמבקש לא היה מיוצג עת נגזר דינו. התיק הוחזר לבית-משפט השלום, כדי לאפשר לצדדים לטעון לעונש מחדש, כאשר המבקש מיוצג.

ביום 18.12.06 גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים; קנס בסך 12,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו; חתימה על התחייבות כספית בסכוך של 15,000 ש"ח להימנע מלעבור כל עבירה לפי חוק התכנון והבניה תוך 3 שנים ממתן גזר הדין; מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים ממתן גזר הדין והתנאי הוא כי המבקש לא יעבור תוך תקופה זו עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה ויורשע עליה. כמו-כן, הורה בית-משפט השלום על מימוש ההתחייבות בסכום של 7,000 ש"ח עליה חתם המבקש בהתאם לגזר הדין מיום 15.5.02 בת.פ. 7011/01 של בית-משפט השלום בקריות.

על גזר הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה. בערעורו טען המבקש, כי מדובר בבנין שקיים 36 שנים ולא מדובר בבניה של ממש, אלא רק בשיפוצים לחיזוק הבית. לטענתו, היה מקום לקחת בחשבון את ההרס של המכולה שעמדה בסמוך.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיאה ש' ברלינר ) דחה ביום 27.5.07 את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אולם בשל העובדה, כי פסק הדין אשר דחה את ערעור המבקש על עונש המאסר בפועל שהוטל עליו ניתן בהעדר ייצוג, מסכים בא-כוח המשיבה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי בחיפה על-מנת שיקיים דיון בערעור בנוכחות המבקש וסנגורו.

החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

היות ומדובר בערעור על גזר דין הכולל בחובו עונש מאסר בפועל, ובשל העובדה כי הדיון ופסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעור המבקש, ניתן כאשר המבקש לא היה מיוצג על-ידי עורך דין, ואף לאור הסכמת בא-כוח המשיבה, אנו מקבלים בזה את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי בחיפה על מנת שידון מחדש בערעור על חומרת העונש בנוכחות המבקש וסנגורו.