רע"פ 5863/04 גנאדי גורונוב נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' גופמן) בהחזקת סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל נטו של 6,331.85 גרם, שלא לצריכה עצמית. דינו נגזר לשבעה חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, תשלום קנס בסך של 10,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית בסך של 10,000 ₪. בגזר הדין, ציין בית המשפט כי אין לנאשם הרשעות קודמות וכי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות. עם זאת, קבע בית המשפט כי יש להתייחס גם ל"חומרת העבירה והחובה להרתיע את הציבור מביצוע עבירות".

2.המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 1108/04), בטענה כי יש להקל בעונשו. לפי הטענה, לא התחשב בית משפט השלום בהמלצת שירות המבחן ובנסיבות האישיות של המבקש. המשיבה ערערה אף היא על גזר הדין (ע"פ 1135/04), בטענה כי יש להחמיר את העונש שהושת על המבקש. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' לינדנשטראוס, ש' ברלינר וי' דר) דחה את ערעורו של המבקש פה אחד. יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את ערעורה של המשיבה ברוב דעות, והאריך את המאסר בפועל שהוטל על המבקש לתקופה של עשרה חודשים.

דעת הרוב ציינה כי נתפסה ברשותו של המבקש "כמות ענקית של סם" וכי החזקת כמות זו מצדיקה "עונש חמור משמעותית מזה שהוטל בערכאה הראשונה".

3.בקשת רשות ערעור זו מוגשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. יחד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא צריך היה להתערב בעניין עונשו של המבקש. בנוסף לכך, טוען המבקש כי, מכיוון שהוארך עונש המאסר בשלושה חודשים נוספים, אין בידו לשלם את הקנס שהושת עליו. כן טוען המבקש כי אין לגזור עליו עונש מאסר, אלא יש לשאוף לשיקומו במסגרת הליך טיפולי.

4.אחרי שעיינתי בטענותיו של המבקש, הגעתי למסקנה כי דין בקשתו להידחות. ידוע הוא הכלל "כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, כדי להרשות ערעור לפני בית משפט זה" (ראו רע"פ 04 / 227 מכלוף נ' מ"י

(טרם פורסם)) ,

ודעתי היא כי הנסיבות כאן אינן מצדיקות סטייה מכלל זה. המבקש לא הצביע על שאלה משפטית כללית, החורגת מנסיבות אישיות שלו, אשר תצדיק קבלת בקשתו.

5.הבקשה לרשות ערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.