פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5909/03
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
יוסף (בו רשיד) חרבת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.6.03
בע"פ 70203/03 שניתן על-ידי כבוד השופטים י' גרוס – אב"ד, מ'
רובינשטיין וע' ברון
בשם המבקש: עו"ד א'
שרעבי
בשם המשיבה: עו"ד דפנה
ברלינר
החלטה
1.המבקש הואשם בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, לאחר שביום 8.7.02 נמצאו בביתו, בארגז המיטה שבחדר הילדים ותחת מיטתו בחדר השינה, הפריטים הבאים: אקדח מסוג ברטה עם מחסנית המכילה כדורים בקוטר 9 מ"מ, אקדח תוצרת FN
עם שתי מחסניות המכילות כדורים בקוטר 9 מ"מ, שלוש מחסניות לרובה מסוג M-16 מלאות בכדורים בקוטר 5.56 מ"מ, שקית המכילה עשרות כדורי אקדח בקוטר 9 מ"מ, שלוש קופסאות המכילות כל אחת 50 כדורים בקוטר 9 מ"מ, 14 כדורים לתת-מקלע בקוטר 9 מ"מ ושני חוטרים לניקוי כלי נשק. המבקש טען כי החזיק באקדח הברטה כירושה מאביו המנוח וביתר הפריטים החזיק לצורך הגנה עצמית, נוכח קשרים שקיים בעבר עם כוחות הביטחון הישראלים. במאמר מוסגר, יצוין כי מבדיקה שערכה המשיבה עלה ספק באשר לנכונותה של הטענה בדבר הקשרים עם כוחות הביטחון וככל שהיו קשרים כאלה, הם הגיעו לסיומם בשנת 1987.
בית-משפט השלום ברמלה (כבוד השופט ש' ברוך) הרשיע את המבקש, על-יסוד הודאתו, בעבירה שיוחסה לו והורה על המצאת תסקיר שירות המבחן בעניינו. שירות המבחן עמד על אופיו הנורמטיבי של המבקש והמליץ לגזור עליו עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית-המשפט, לעומת זאת, סבר כי חומרת העבירות בהן הורשע המבקש וכן העובדה שלא נתן הסבר של ממש לכמות הנשק שצבר בביתו, מחייבים הטלת עונש מאסר בפועל. לפיכך, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש ובחרטה שהביע, גזר עליו בית-המשפט עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים, בניכוי 23 ימי מעצרו, ועונש מאסר מותנה לתקופה של שנה, למשך 3 שנים מיום שחרורו ביחס לעבירות בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2.בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, טען המבקש כי עונש המאסר שהושת עליו הינו ממושך וחמור ואינו הולם את נסיבותיה הכוללות של הפרשה ואת נסיבותיו האישיות של המבקש, כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן. המבקש הוסיף והדגיש כי לא עשה כל שימוש באקדח ובתחמושת הנלווית לו, שהשאיר אחריו אביו המנוח, וכי שאר הפריטים הנקובים בכתב-האישום נחוצים לו להגנתו. כן טען המבקש כי לא נשקפת ממנו כל סכנה לציבור, והא-ראיה הסיוע הביטחוני שהושיטו המבקש ואביו למדינה והעסקתו של המבקש במתקנים ביטחוניים שונים. בשל כל אלה, כך טען המבקש, יש להקל בעונשו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' גרוס, מ' רובינשטיין וע' ברון) דחה את הערעור וקבע כי סיוע שניתן בעבר לגורמי הביטחון, בהנחה שניתן, אינו מהווה הצדקה להחזקת מחסן נשק כפי שהחזיק המבקש בביתו, שלא כחוק. עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי גזר-הדין של בית-משפט קמא מאזן נכונה בין חומרת העבירות ובין נסיבותיו האישיות של המבקש ואינו מופרז לחומרא באופן הקורא להתערבותה של ערכאת הערעור.
3.כנגד פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מופנית בקשת רשות הערעור שבכאן.
המבקש שב וטוען את הטענות שהעלה בערעורו ומוסיף וטוען כי מקרה זה חריג ומיוחד מבחינת נסיבותיו ותוצאתו ולפיכך, יש ליתן רשות ערעור.
4.ככלל, אין מקום לדון ב"גלגול שלישי" אלא במקרים המעלים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מנסיבות המקרה הספציפי (ראו: רע"פ 8457/99 ענת קולוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שבפני, טענותיו של המבקש מופנות אך כנגד חומרת העונש שנגזר עליו, והן אינן מגלות עילה מתאימה למתן רשות ערעור. העבירה בה הורשע המבקש אינה עבירה של מה בכך והעונש שהוטל עליו בגינה אינו חמור במידה המצדיקה התערבות.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד תמוז, תשס"ג
(24.7.03).
ש ו פ ט ת