רע"פ 5912/15 יאיר נורי נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא א' פרקש , והשופטים מ' י' הכהן ו ע' כהן ) בע"פ 29725-04-15 מיום 5.7.2015, במסגרתו התקבל חלקית ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ד' פולוק ) בת"פ 7195-08 מיום 10.7.2014.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן בהתאמה: החוק ; עבירת הזיוף ); השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק; שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; והדחה בחקירה לפי סעיף 245 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 31.3.2006 נערכה הפגנה בלתי חוקית כנגד בניית גדר ההפרדה בסמוך לכפר בילעין (להלן: ההפגנה ), ובמקום נכחו כוחות צה"ל ומשטרה, אשר תפקידם היה לפזר את ההפגנה ולשמור על הסדר הציבורי במקום. המבקש, אשר שירת בתקופה הרלוונטית כשוטר משמר הגבול, בתפקיד מפקד צוות ביס"מ מחוז ש"י, נכח יחד עם צוותו (להלן: הצוות )

כחלק מכוחות המשטרה במקום. במהלך ההפגנה, החל אחד המפגינים (להלן: המפגין ) למשוך בגדר תיל ניידת אשר עמדה בקרבת שער גדר ההפרדה. המבקש הורה על מעצרו של המפגין, וניגש יחד עם שלושה מפקודיו לבצע את המעצר. המפגין ניסה להתנגד למעצרו, אך המבקש ופקודיו השכיבו אותו על הרצפה במטרה להשתלט עליו, בעטו בו וגררו אותו (להלן: האירוע ). האירוע תועד במצלמה משטרתית על ידי אחד הלוחמים בצוות, ליאור נקש, מתוך מטרה שישמש את המשטרה בעת חקירת עצורי ההפגנה. כאשר חזר הצוות לנקודת המשטרה בגבעת זאב, בחן המבקש את קלטת האירוע (להלן: הקלטת המקורית ), והבחין כי מתועדת בה הפעלת הכוח כלפי המפגין. כדי למנוע את השימוש בקלטת האירוע בהליכי חקירה ושיפוט, העלים המבקש את קלטת האירוע המקורית, והורה ללוחם מצוותו, מני נחום, להכניס למצלמה המשטרתית קלטת חדשה ולהקליט על גביה מספר דקות של הנעשה ברכב (להלן: הקלטת המזויפת ). בדרך זו, ביקש המבקש ליצור מצג שווא כאילו מדובר בקלטת המקורית, שהמתועד בה נמחק בשוגג. את הקלטת המזויפת מסר לנקודת המשטרה בגבעת זאב כהקלטה המתעדת את אירוע המעצר.

1.

בית משפט השלום, לאחר שמיעת ראיות, הרשיע את המבקש בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט מצא כי כאשר המבקש צפה בקלטת האירוע לאחר סיומו, הוא דילג מיד אל הקטע בו מתועד מעצרו של המפגין, דבר המעיד על החשד אשר קינן בו להפעלה בלתי סבירה של כוח כלפי המפגין. בית משפט השלום הסתמך על אמרתו של המבקש בפני מחלקת חקירת שוטרים, כי בשיחת סיכום האירוע אמר המבקש לפקודיו כי מחק את הקלטת במתכוון, דברים אשר נתמכו בעדויות לוחמי הצוות, וקבע כי אכן הוכח שהמבקש הוא שהעלים את קלטת האירוע המקורית, וכן הוכח שהוא הורה לפקודיו לא לשוחח על כך עם איש. גרסתו של המבקש לפיה הדברים שנאמרו בשיחת הסיכום אינם אמת, ונאמרו רק לשם שיפור יחסיו עם פקודיו נדחתה, וכן נדחתה טענתו כי פקודיו הם שזייפו את הקלטת. בית משפט השלום קבע כי המבקש הוא שדרש מפקודיו להקליט את הקלטת המזויפת ולהגיש אותה כקלטת המתעדת את האירוע לנקודת המשטרה בגבעת זאב. בגזר דינו, בית משפט השלום התחשב בגיליון ההתנהגות הנקי של המבקש ובנסיבותיו האישיות, ועל כן הטיל עליו עונש שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות; ומאסר של 3 חודשים על תנאי שלא יעבור במשך שנתיים עבירות מהסוג בהן הורשע.

2.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וטען כי בית משפט השלום שגה בהכרעתו, משלא הוכחו עובדות כתב האישום ברמה הנדרשת בהליך הפלילי, ולנוכח קיומם של ספקות רבים בחומר הראיות, העולים כדי ספק סביר באשמתו. כן ערער המבקש על גזר הדין וטען כי אפילו הוכחה אשמתו, הרי שמדובר באחד המקרים בהם ניתן לוותר על הרשעה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש ביחס להעלמת קלטת האירוע, וביחס לאמרותיו בשיחת הסיכום לפקודיו. מאידך, התקבל הערעור בכל הנוגע לטענה כי המבקש הורה לפקודיו להקליט קלטת חדשה חלף הקלטת המקורית, בשל העדר ראיות מספיקות להרשעה. עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר כי די במעשה העלמתה של הקלטת המקורית, מבלי שיוכח כי המבקש הורה לפקודיו ליצור קלטת מזויפת, בשביל לבסס את העבירות המנויות בכתב האישום, כולל עבירת הזיוף. כן נדחו טענות המבקש ביחס לגזר הדין, ונפסק כי העונש שהוטל מאזן נכונה בין מכלול הנתונים הצריכים לעניין.

הבקשה למתן רשות הערעור

3.

בבקשה שלפניי, עותר המבקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולבטל את הרשעתו בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. המבקש סבור כי משעה שבית המשפט המחוזי פסק שלא הוכחה המסכת העובדתית אשר נטענה בכתב האישום בדבר נסיבות הקלטתה של הקלטת המזויפת, אין עיגון עובדתי להרשעתו בעבירות מושא כתב האישום. כן חוזר המבקש על טענותיו, אותן העלה בפני בית המשפט המחוזי, לפיהן המשיבה לא הוכיחה את אשמתו ברמה הנדרשת בהליך הפלילי, הן מבחינת היסוד העובדתי והן מבחינת היסוד הנפשי. עוד מוסיף המבקש וטוען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענות רבות אשר הועלו על ידו, או שלא העניק להן משקל ראוי. לעמדת המבקש, עניינו מהווה מקרה של עיוות דין קשה וחוסר צדק הזועק לשמיים, אשר מצדיק מתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

4.

אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור. עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות . הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982)), או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). אינני סבור כי במקרה שלפניי, בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו, או מעלה שיקולי צדק ייחודיים שכאלה, אשר יצדיקו דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו של המבקש.

5.

עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ואני סבור כי אין מקום להתערב בהם. על אף טענותיו, המבקש לא העלה בבקשתו טענה בעלת חשיבות ציבורית כאמור וכל בקשתו עניינה בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. טענותיו של המבקש, בכל הנוגע לטיב הראיות נגדו, הן טענות עובדתיות בעיקרן, והלכה היא שבית משפט זה, בשמשו כערכאת ערעור שניה, אינו בוחן ממצאים עובדתיים אשר נדונו בערכאות קודמות (ראו: ע"פ 10049/08 אבו עצא נ' מדינת ישראל , בפסקה 69 (23.8.2012); ע"פ 9468/10 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (16.4.2012); רע"פ 896/07 סמירנוב נ' מדינת ישראל (4.9.2007)).

6.

כמו כן, איני סבור כי המבקש הראה כי התקיים בעניינו עיוות דין וחוסר צדק משווע, כטענתו. הענקת רשות ערעור משיקולי צדק נעשית במקרים נדירים ביותר, וכבר הודגש כי "אין בסמכותו הטבועה של בית משפט זה להעניק רשות ערעור שעה ששיקולי צדק מצדיקים זאת כדי לגרוע מעוצמתה של ההלכה הידועה שנקבעה בעניין חניון חיפה " ( רע"פ 6351/08 טורנהיים נ' מדינת ישראל (10.12.2008)). הרשעת המבקש נעשתה בפסק דין מנומק היטב, המעוגן בממצאים עובדתיים. בית המשפט המחוזי התערב בהכרעת הדין לטובתו של המבקש וצמצם את גדר הבסיס העובדתי להרשעתו, אולם סבר כי קיים בסיס מספיק להרשעה בעבירות המופיעות בכתב האישום. כמו כן, עונשו של המבקש נגזר תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות ובנסיבות שירותו, ובהתאם להמלצות שירות המבחן. בנסיבות אלו, אינני מוצא כי התקיימו הנסיבות המיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור משיקולי צדק.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משכך, ממילא בקשת עיכוב הביצוע מתייתרת.