פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 5918/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יורם תורגמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 1002/06 מיום 4.7.2006, שניתן על-ידי כבוד
סגן-הנשיא י' כהן
בשם המבקש : עו"ד
יוסף יעקבי
בשם המשיבה : עו"ד
יאיר סטולר
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט לתעבורה בטבריה (ת.פ 2738/00) בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה.
בית-המשפט לתעבורה בטבריה (כבוד השופט ב' פיילס) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו, בהיעדרו, ביום 5.10.00, עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך שנתיים וכן קנס בסך 2,000 ש"ח. ביום 12.8.04 הוגשה לבית-המשפט לתעבורה בקשה בשמו של המבקש לביטול פסק-הדין, אשר נדחתה ביום 1.9.04 בשל היותה לא מנומקת. ביום 22.11.05 הגיש בא-כוחו הנוכחי של המבקש בקשה נוספת לביטול פסק-הדין, בה טען, כי במועד רישום הדו"ח היה למבקש רישיון נהיגה תקף ולכן לא עבר את העבירה שיוחסה לו. בקשה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט לתעבורה ביום 4.12.05 בשל העובדה, כי התיק והחומר הרלוואנטי אינם נמצאים בידי בית-המשפט.
על החלטתו של בית-המשפט לתעבורה בטבריה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא י' כהן) דחה את הערעור בציינו, כי המבקש לא סיפק הסבר מספק לכך שהשתהה בהגשת הבקשה במשך תקופה ארוכה – לפחות מיום 30.12.01, היום בו רשיונו פג – וכי אין לו להלין אלא על עצמו. בנוסף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה לביטול פסק-הדין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי טעה בית-המשפט המחוזי בכך שדחה את הערעור בשל האיחור בהגשת הבקשה, ובכך שלא קיבל את טענתו של בא-כוח המבקש, לפיה המבקש כלל לא ביצע את העבירה שיוחסה לו.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים לדיון. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה, כי קבלת הבקשה עומדת בניגוד להוראות סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), וכי קבלת הבקשה בשלב זה לא תהלום את כוונת המחוקק לייעול הדיון בעבירות מסוג זה, כפי שניתן ללמוד מסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי. בנוסף, טוען בא-כוח המשיבה, כי מדובר בדו"ח תעבורה, אשר ניתן למבקש לפני 6 שנים וכי אין כל הצדקה לכך שהשתהה לכל הפחות 4.5 שנים מהמועד המאוחר ביותר בו ידע המבקש על פסק-הדין ועד להגשת הבקשה לביטול פסק-הדין. יתרה מכך, טוען בא-כוח המשיבה, כי גם אם לא היה נכון להרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון, הרי שהיה מקום להרשיעו בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, שהיא עבירה חמורה יותר. לבסוף, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה גובלת בניצול לרעה של הליכי משפט ונגועה בחוסר תום-לב.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש השתהה בהגשת הבקשה לביטול פסק-הדין של בית-המשפט לתעבורה בטבריה ארבע שנים לפחות, ולא סיפק כל הסבר להשתהות זו. קבלת הבקשה לביטול פסק-הדין בנסיבות אלו, תהיה בניגוד לאמור בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע, כי בקשה לביטול פסק דין תוגש 30 ימים לאחר מתן פסק-הדין, ועובדה זו כשלעצמה מספיקה על-מנת לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך אציין, כי התנהגותו של המבקש והשתהותו בהגשת הבקשה, וכן העובדה, כי עברו הפלילי כולל 46 הרשעות תעבורה וכי מאז ביצוע העבירה הוסיף המבקש וביצע 16 עבירות תעבורה, מעידה על דפוס של זלזול במערכת המשפט ובמערכת אכיפת החוק. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה
היום, יד' באלול תשס"ו (7.9.2006).
ש
ו פ ט