רע"פ 5918/11 רותי דוד נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שיצר) בעפ"א 23452-05-11 מיום 18.7.11, שבגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (השופטת פלד) בת' 13635/07 מיום 27.10.10; בבית משפט השלום זוכו המבקשים מעבירת

בנייה ללא היתר לפי סעיפים 145 ו- 204 (א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"א-1965, ובית המשפט המחוזי הפך הכרעה זו והרשיעם.

רקע והליכים

ב.

כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם עבודת

בנייה ללא היתר של חדר על גג בניין שברחוב מסילת ישרים בתל-אביב-יפו. על פי כתב האישום, המבקשת 1 היתה הבעלים של המקרקעין בעת ביצוע העבודות הנטענות, והמבקש 2 היה אחראי לביצוע העבודות. יוסף, כי המבקש 2 היה אף מתווך בעסקת המכר שבגדרה רכשה המבקשת 1 את הנכס, והוא גם הבעלים של משרד תיווך הממוקם בקומת הקרקע של הבניין מאז שנת 2003. ביום 26.7.05 שילמה המבקשת 1 למבקש 2

דמי תיווך, ונתנה לו יפוי כוח רחב לניהול הנכס בשמה ולעשיה בו כמנהג בעלים.

ג.

בית המשפט לעניינים מקומיים זיכה את המבקשים מהעבירות שבהן הואשמו, בנימוק כי לא הוכח מעבר לספק סביר שבנו את המבנה במועדים שעל פי כתב האישום. לגישת בית המשפט לעניינים מקומיים, ייתכן שהמבנה היה קיים עוד לפני חודש אוגוסט 2005, הוא המועד המוקדם ביותר הנקוב בכתב האישום. בית המשפט

הדגיש,

כי הממצאים בחוות הדעת של מפענח תצלומי אויר מיום 21.9.05 שלא נראה בהם המבנה נשוא הדיון, עומדים בסתירה לממצאי ביקורת מיום 22.9.05, וכי המשיבה לא נתנה מענה לסתירות שונות נוספות שנתגלו בחומר הראיות.

ד.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה. נקבע, כי החדר על הגג נבנה לאחר חודש דצמבר 2004, שלגביו רואים בתצלומי אויר כי אין מבנה על הגג, אך לפני ביקורם של המפקחים מטעם המשיבה ביום 22.9.05. נקבע, נוכח האמור בכתב האישום ("הבניה בוצעה בין החודשים אוגוסט 2005-אוגוסט 2006 או בסמוך לכך"), שסמיכות של מספר חודשים למועד הנקוב בכתב האישום היא אפשרית, ואין בכך ליצור ספק באשר לאשמת המבקשים. זאת ועוד, בהתבסס על קביעות בית המשפט לעניינים מקומיים נקבע, כי המבקש 2 היה אחראי על ביצוע עבודות הבנייה האסורות זאת בין היתר, בהסתמך על דו"ח ביקורת בשטח, שינויי גירסה של המבקש 2 ועוד. הוסף, כי תוספת הבנייה צולמה ביום 21.9.05 כשהיא מכוסה ביריעה לבנה, וכי באותה תקופה היה הנכס בניהולו של המבקש 2 מתוקף יפוי הכוח שקיבל מהמבקשת 1 עוד ביום 26.7.05. הוטעם, כי יפוי הכוח רחב הסמכויות מאפשר העמדתו לדין מכוח סעיף 208 (א) לחוק התכנון והבנייה.

ה.

כן נקבע, כי יש להרשיע את המבקשת 1 בעבירה של שימוש ללא היתר, לאחר שהפכה לבעלים של הנכס. זאת בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 שעניינו הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום. נקבע, כי המבקשת 1 היתה מודעת למהות האישום נגדה, וכי היתה לה הזדמנות סבירה להתגונן בפני עבירת השימוש ללא היתר, אך היא לא טענה דבר בעניין זה.

הבקשה

ו.

בבקשה נטען, כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאי עובדה ומהימנות ללא הצדקה, ובאופן שאינו מתיישב עם הראיות שהוצגו. לדברי המבקשים, החדר נבנה טרם נרכש הבניין, והוא חלק ממנו. עוד נטען, כי קביעות בית המשפט המחוזי אינן עולות בקנה אחד עם חוות דעת המומחה מטעם המשיבה, שלפיה המבנה המדובר לא היה קיים

בחודש ספטמבר 2005. הוסף, כי אין כל ראיה שהמבקש 2 בנה את המבנה, וכי אין בראיות כדי לייחס למבקשת 1 שימוש בו. הוסף, כי גם בהנחה שהמבקשת 1 עשתה שימוש בחדר, ושאין בידה היתר בנייה, יטענו המבקשים כי לא יעלה על הדעת שהיא תואשם בעבירה, מבלי לדעת כי ביצעה אותה.

הכרעה

ז.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אין הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית המקימה עילה למתן רשות ערעור בגלגול

שלישי (ראו ר"ע

103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123; בר" ש 9724/10

אליתים נ' נציבות שירות המדינה

(לא פורסם )). וגם לא נטען כזאת. בסופו של יום, משיגים המבקשים בעיקר בנושאים התחומים למחלוקת הצדדים. "הלכות הגלגול השלישי" חלות גם כאשר בית המשפט המחוזי ובית המשפט לעניינים מקומיים (או בית משפט השלום ככלל) מגיעים לתוצאות שונות ( רע"פ

5963/91

שייט נ' מדינת

ישראל

(לא פורסם); רע"פ 1429/94

פרנקל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם ) ). אציין אך, שגם נוכח הניסוח הרחב בכתב האישום כי "בין החודשים אוגוסט 2005- אוגוסט 2006 או

בסמוך לכך " (הדגשה הוספה)

ביצעו המבקשים עבודות ללא היתר, לא מצאתי להתערב

בהכרעת בית המשפט המחוזי, ומקובל עלי הלך המחשבה כי הסברה שהמבנה נבנה לפני ספטמבר 2005 עולה בקנה אחד עם האמור בכתב האישום. בנוסף, ביום 22.9.05 (דו"ח מיום 27.10.05), נראו בשטח הגג עבודות שיפוץ של חדר מדרגות ויחידת חדר מגורים בשטח של 20 מ"ר, ויום לפני כן ניתן היה לראות בתצלום האויר על גג הבניין כיסוי לבן המכסה דבר מה בגודלו ובמיקומו של המבנה נשוא הבקשה. מסקנת בית המשפט קמא כי מתחת לכיסוי הלבן שנראה בתצלום אויר היה המבנה מושא האישום, עולה בקנה אחד עם השכל הישר ועם הגיונם של דברים. לא מצאתי מקום להתערבות גם בהרשעת המבקשת 1 בעבירה של שימוש ללא היתר, בהתבסס על סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי. עבירת השימוש ללא היתר נלמדת באופן ברור כהמשך ישיר

של המיוחס למבקשת 1, ובפני זאת היתה לה אפשרות להתגונן.

ח.

לבסוף, לא נלאה מאמור כי אין להשלים עם תופעת הבניה הבלתי-חוקית, שהפכה חזון נפרץ ומחייבת מאמץ אכיפתי. ברי, כמובן, כי בידי בעלים של המבנה לנסות להפריך את המיוחס לו, אך ככלל יינתנו לעניין זה – לצדדים כולם – שני ימים שיפוטיים ולא שלושה.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.