רע"פ 5933/03 עבדאלעזיז אבו חמאד נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום ברמלה, על-פי הודאתו, בעבירת ריבוי נישואין לפי סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על שנשא ביום 25.3.95 אישה שניה בעת שהיה נשוי לאישה אחרת. בית-המשפט (כבוד השופטת ז' בוסתן) גזר על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של שלושה-עשר שבועות ועונש מאסר על תנאי לתקופה של שנים-עשר חודשים.

2.המבקש ערער על גזר-דינו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וטען כי בית-משפט השלום לא נתן בגזר-הדין משקל הולם לחלוף הזמן מאז בוצעה העבירה, להודאתו בביצועה, וכן לנסיבותיו האישיות, לרבות עברו הנקי מהרשעות בעבירה בה הורשע ומצבו המשפחתי הקשה. לאור כל אלה, טען המבקש, היה ראוי לאפשר לו לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' גולדברג, ר' שטרנברג אליעז וע' פוגלמן) דחה את הערעור, בקובעו כי בית-משפט השלום שקל נכונה את כל השיקולים הצריכים לעניין עת גזר את עונשו של המבקש, וביניהם השיקולים שהעלה המבקש בערעור. בית-המשפט הוסיף וקבע כי לנוכח פסיקתו של בית-המשפט העליון, לפיה יש להטיל במקרים כגון-דא עונש מאסר בפועל לתקופות משמעותיות, עונשו של המבקש מתון ביותר ועל כן, אין להתערב בו.

3.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בה חוזר המבקש על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, המצדיקות, לטענתו, הקלה בעונשו, באופן שירצה את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות. המבקש מוסיף וטוען כי לאחרונה נוטים בתי-המשפט להקל בעונשם של המורשעים בעבירת ריבוי נישואין.

המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור ומציינת כי המבקש עודנו נשוי לשתי נשותיו.

4.דין הבקשה להידחות.

ככלל, טענות לקולת העונש אין בהן כשלעצמן כדי להקים עילה למתן רשות ערעור (ראו: רע"פ 8457/99 ענת קולוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למעלה מן הדרוש, אוסיף כי עונשו של המבקש אינו חורג לחומרא ממדיניות הענישה שהתווה בית-משפט זה לגבי העבירה של ריבוי נישואין (ראו: ע"פ 1490/93 כנען אבו גויעד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4085/91 איברהים שיבלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יוער גם כי אין להתעלם מכך שעד עתה טרם פעל המבקש לתיקון המעשה בגינו הורשע.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שהושת עליו ביום 14.9.03.