רע"פ 5953/07 משה בית עדה נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש, ביום 16.9.03, לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 8288/03), המייחס לו עבירה של שימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 27.9.02 החזיק המבקש בקטנוע, אשר נגנב מבעליו ביום 24.9.02.

בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי ) הרשיע את המבקש ביום 5.2.04 – על-פי הודאתו – במסגרת הסדר טיעון, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. במסגרת הסדר הטיעון, הסכימו הצדדים, כי יוגש תסקיר שירות המבחן אשר ישפיע על עמדתה העונשית של המשיבה. בית-משפט השלום דחה את המשך הדיון לצורך קבלת תסקיר וצירוף תיקים נוספים.

המבקש ביקש, ביום 16.5.04, לצרף תיק נוסף (ת.פ. 2199/03) מבית-משפט השלום בפתח-תקוה בגין עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש גם בעבירה זו והדיון נדחה למועד אחר לצורך צירוף תיקים נוספים, קבלת תסקיר מבחן וטיעונים לעונש.

או-אז, ביקש המבקש, ביום 13.10.04, לצרף תיק נוסף (פ.א. 16857/03) בגין עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186א לחוק העונשין. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש גם בעבירה זו. בא-כוח המשיבה הודיע לבית המשפט, כי קיימת הסכמה בין הצדדים על אימוץ המלצת שירות המבחן, אשר כללה הטלת פיקוח טהור ועבודות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות. בא-כוח המבקש ביקש גם הוא לאמץ את ההסדר וציין כי הבהיר למבקש את חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן ולדבריו: "תהיה תלויה חרב מעל ראשו".

בטרם ניתן גזר הדין, הונחו בפני בית-משפט השלום שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן, לפיהם המבקש התקשה לשמור עם השירות על קשר סדיר, ונוכח גילו הצעיר ונזקקותו ללווי ותמיכה, הומלץ להטיל עליו פיקוח טהור, צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי ) גזר על המבקש צו פיקוח מבחן למשך 12 חודשים בגין התיק העיקרי. בגין התיקים שצורפו גזר בית המשפט על המבקש מאסר על תנאי בן 6 חודשים והתנאי הוא, שהמבקש לא יעבור עבירה לפי סעיפים 186 ו-413 לחוק העונשין במשך 3 שנים מיום גזר הדין, ומאסר על תנאי בן 9 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה לפי סעיף 413ג לחוק העונשין במשך 3 שנים מיום גזר הדין, ועבודות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות. בגזר-דינו ציין בית-משפט השלום, כי על המבקש לעמוד בכל דרישות שירות המבחן, שכן אם לא יעשה כן, דינו עלול להיגזר מחדש.

ביום 10.2.05 הודיע שירות המבחן לבית-משפט השלום, כי המבקש ניתק את הקשר עמם כבר מסוף חודש נובמבר, והוא אינו מבצע העבודות לתועלת הציבור. ניסיונות ליצור עם המבקש קשר לא צלחו. לפיכך, נתבקש בית-משפט השלום לקיים דיון מחודש בעניינו של המבקש ולהפקיע את העבודות לתועלת הציבור.

בא-כוח המבקש הודיע, ביום 10.4.05, כי הקשר של המבקש עם שירות המבחן חודש וכי המבקש חזר לבצע את העבודות לתועלת הציבור. בית-משפט השלום דחה את הדיון ליום 16.5.05 וביקש משירות המבחן ליידעו אם המבקש עומד בתנאים.

ביום 10.5.05 הודיע שירות המבחן לבית-משפט השלום, כי השירות הצליח ליצור עם המבקש קשר והוא הגיע לפגישה שנקבעה עמו מראש באיחור ניכר. שירות המבחן ציין, כי המבקש לא מבצע את עבודות השירות לתועלת הציבור וכי הוא התקשה להסביר את אי עמידתו בתנאי שירות המבחן.

ביום 16.5.05 התקיים דיון בבקשה להפקעת העבודות לתועלת הציבור ופיקוח שירות המבחן. המבקש הצהיר בדיון, כי הוא מוכן להתחייב לעמוד בכל תנאי. בית-משפט השלום קבע, כי על אף שלא עמד המבקש בדרישות שירות המבחן, תינתן לו, לפנים משורת הדין הזדמנות נוספת להוכיח את רצינות כוונותיו.

ביום 15.6.05 מסר שירות המבחן דיווח ביניים אודות המבקש לבית-משפט השלום, ממנו עולה, כי המבקש אינו עומד בתנאי המבחן ועבודות השירות לתועלת הציבור על אף הצהרותיו בפני בית-משפט השלום ובפני שירות המבחן, ולכן חוזר שירות המבחן על בקשתו להפקיע את עבודות השירות לתועלת הציבור וצו המבחן.

ביום 22.11.05 הפקיע בית-משפט השלום את צו המבחן ואת עבודות השירות לתועלת הציבור וגזר את דינו של המבקש לארבעה חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי בן ששה חודשים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור תוך 3 שנים עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, ומאסר על תנאי בן תשעה חודשים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור תוך 3 שנים מיום ההחלטה עבירה לפי סעיף 413ג לחוק העונשין. עוד הורה בית-משפט השלום על הכנת חוות-דעת הממונה על עבודות השירות.

ביום 2.2.06 לא התייצב המבקש לדיון בטענה, שעקב טעות, לא הודיע לו בא-כוחו על מועד הדיון. בא-כוחו של המבקש הגיש לבית המשפט תעודת מחלה של המבקש, ולטענתו המחלה היא זו שמנעה מהמבקש להופיע בפני הממונה על עבודות השירות. בית המשפט דחה את הדיון ליום 9.2.06.

ביום 9.2.06 הביע בית-משפט השלום את מורת רוחו מהתנהלות המבקש, אולם נוכח הצהרת המבקש במהלך הדיון, לפיה הפעם יעמוד בדרישות הממונה על עבודות השירות, דחה בית המשפט לפנים משורת הדין את הדיון ליום 23.3.06, לשם קבלת חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות.

ביום 23.3.06 הודיעה המשיבה לבית-משפט השלום, כי מתוך חמישה מפגשים אליהם הוזמן המבקש לפגישה עם הממונה על עבודות השירות, התייצב המבקש למפגש אחד בלבד, ולכן אין ליתן לו הזדמנות נוספת. בית-משפט השלום קבע כי לאור התנהלותו של המבקש, יירצה המבקש את עונש המאסר בפועל.

על החלטת בית-משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו טען, כי בית-משפט השלום לא נתן משקל הולם לגילו הצעיר ולכך שעבר זמן רב מיום ביצוע העבירות במהלכו לא עבר המבקש עבירות נוספות. עוד טען המבקש בערעורו, כי טעה בית-משפט השלום משלא נתן לו הזדמנות נוספת להיפגש עם הממונה על עבודות השירות.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ב' אופיר-תום והשופטים מ' סוקולוב ו י' שנלר ) דחה ביום 1.7.07 את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.

לטענת בא-כוח המבקש, טעה בית המשפט המחוזי משלא העמיד לנגד עיניו את שיקומו של המבקש. כמו-כן, טוען בא-כוח המבקש, כי טעה בית המשפט המחוזי כשלא התייחס לנסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש. שכן, המבקש הסתבך בעת היותו נער צעיר והביע חרטה ורצון לפתוח דף חדש בחייו. עוד הוסיף וטען בא-כוח המבקש, כי מצבו הנפשי של המבקש התדרדר והוא פנה לעזרה פסיכולוגית. המבקש צירף את חוות-הדעת של הפסיכולוג המטפל בו, אשר לפיה מאסר בפועל יעמיד את המבקש בסיכון.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, בקשת המבקש ממוקדת בעניין העונש שנגזר עליו, ואין מקום ליתן רשות ערעור לערכאה שלישית לעניין חומרת העונש אלא במקרים חריגים. כמו-כן, טוען בא-כוח המשיבה, כי לא נפל כל פגם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שלא לאפשר למבקש הזדמנות נוספת להיפגש עם הממונה על עבודות השירות, שכן המבקש קיבל שוב ושוב הזדמנויות מבית המשפט, אולם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ולא ביצע את העבודות לתועלת הציבור כנדרש ממנו. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיבה, כי המבקש הורשע בשלושה תיקים שונים בגין עבירות שבוצעו על-פני תקופה ארוכה ולא מדובר במעידה חד-פעמית, כך שאין לראות בכך אפיזודה חולפת.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת

חניון חיפה .

יתרה מכך, עיקר טענות המבקש בבקשתו מכוונות כנגד העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי. ברם, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, לאור נסיבות המקרה שבפנינו ובהתחשב בחומרת העבירות, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בית המשפט איפשר למבקש במספר הזדמנויות, לפנים משורת הדין, להיפגש עם שירות המבחן. ברם, המבקש לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה, ואף הביע זלזול הן בבית המשפט והן בשירות המבחן. המבקש הצהיר במפורש בפני בית המשפט, כי יעמוד בדרישות שירות המבחן, אולם הוא לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ולא ביצע את העבודות לתועלת הציבור שהוטלו עליו.

יתרה מכך. גם לאחר שבית המשפט הפקיע את צו המבחן והטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, ניתנה למבקש הזדמנות לבצע את המאסר בדרך של עבודות שירות, אולם המבקש המשיך לזלזל בבית המשפט ומתוך חמישה מפגשים אליהם זומן לממונה על עבודות השירות, התייצב המבקש למפגש אחד בלבד.

בית-משפט השלום ציין אף הוא בהחלטתו מיום 23.3.06 כדלקמן:

"הנאשם לא עמד בנדרש ממנו על ידי שירות המבחן, למרות אזהרותיי, לא ביצע את עבודות השל"צ ונתבקשה הפקעת צו המבחן וצו השל"צ.

ב"כ הנאשם עשתה כל שביכולתו של בן אנוש כדי להעביר את רוע הגזירה. מאמציה היו לשווא.

התנהלותו של הנאשם לכל אורך התקופה הוכיחה שאין את ליבו לעמוד בדרישות.

בתאריך 22.11.05 הפקעתי את הצווים האמורים וגזרתי מחדש את דינו של הנאשם ל- 4 חודשי מאסר בפועל ועוד 3 עונשי מאסר על תנאי, תוך שהדגשתי את מטרות הענישה.

איפשרתי לנאשם להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות כדי לבדוק את האפשרות שהנאשם ירצה את עונש המאסר בן 4 החודשים בעבודות שירות.

גם הוראה זו שלי לא מולאה על ידי הנאשם, והתנהלותו בחודשים האחרונים הוכיחה שאין בכוונתו לבצע את הנדרש. מתוך חמישה מפגשים אליהם זומן הנאשם לממונה על עבודות שירות, התייצב רק למפגש אחד ב- 8/3/06, לא המציא אישור רפואי שהתבקש לו, ולראיון אליו זומן ביום 13/3/06 – לא התייצב.

הפועל היוצא הוא שכל אזהרותיי ובקשותי לנאשם שיעמוד בדרישות הבסיסיות הנדרשות ממנו – לא הובאו לתשומת ליבו.

בית משפט זה הלך כברת דרך ארוכה לקראת הנאשם אלא שהנאשם בעט ברגל גסה בכל מי שבא לקראתו וביקש לסייע לו, כולל באת כוחו הנאמנה".

אכן נראה, כי בנסיבות המקרה דנן, הלך בית המשפט כברת דרך ארוכה לקראת המבקש, אולם המבקש זלזל פעם אחר פעם הן בבית המשפט והן בשירות המבחן.

לכך יש להוסיף, כי המבקש הורשע בשלושה תיקים שונים בגין עבירות שנעברו בשנים 2001, 2002 ו- 2003, כך שאין מדובר במעידה חד-פעמית.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 5.7.07 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 9.12.07 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.

העתק מהחלטה זו יישלח לממונה על עבודות שירות.