רע"פ 596/03 זייד כנען נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-המשפט לתעבורה בעכו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגת רכב ללא תעודת ביטוח תקפה. בגזר-דינו קבע בית-המשפט, כי מדובר בעבירה חמורה; כי זו הפעם השלישית שבה נתפס המבקש נוהג בזמן פסילה; כי הכלל הוא שיש להפעיל עונש מאסר מותנה, ורק טעמים מיוחדים יצדיקו את הארכת תקופת התנאי; וכי אך בשל נסיבותיו האישיות של המבקש לא מיצה עמו את הדין. לפיכך, הטיל בית-המשפט על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים. בנוסף הפעיל בית-המשפט, באופן חופף, עונש מאסר מותנה של שנה שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה ערעור על חומרת הדין, בגדרו טען, כי לא היה מקום להטיל עליו עונש מאסר בפועל, נוכח נסיבותיו האישיות ומצבו הנפשי הקשה, שממנו הוא סובל מאז נפצע במלחמת שלום הגליל; וכי כליאתו מאחורי סורג ובריח תפגע קשות בסיכויי שיקומו. עוד נטען, כי שגה בית-המשפט כאשר הפעיל את עונש המאסר המותנה תחת הארכתו לתקופה נוספת.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי העבירות שבהן הורשע המבקש הינן חמורות ביותר ומביעות זלזול בחוק ובבית-המשפט; כי בית-המשפט לתעבורה שקל בכובד ראש את נסיבותיו האישיות של המבקש, ערך את האיזון הראוי ואף הקל עם המבקש כאשר הפעיל את המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר שהטיל עליו; וכי הרשעותיו הקודמות של המבקש מעידות על נטייתו שלא לקיים פסקי-דין וצווים של בית-משפט.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. שכן, כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. לאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגוף העניין יש לדחות את טענות המבקש, שכן נסיבותיו האישיות נלקחו בחשבון שיקולי הערכאות דלמטה הן בעת גזירת עונשו והן בדיון בערעורו, ולנוכח חומרת מעשיו של המבקש, אשר בוצעו בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר-על-תנאי, עברו הפלילי ונטייתו לזלזל בהחלטות בית-המשפט, אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.