רע"פ 5962/08 שריף סעד נ. מדינת ישראל

1.

לבית-המשפט לתעבורה הוגש כתב-אישום בו יוחסה למבקש עבירה של נהיגה בזמן פסילה. המבקש לא כפר בכך שנהג במועד הנטען, אך הוסיף כי בעשותו כן לא היה מודע לפסילה. פסק-הדין בו נגזרה הפסילה האמורה ניתן שלא בנוכחות המבקש, אולם הוא אישר כי גזר-הדין הגיע לידיו באמצעות הדואר. עם זאת, טען כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב, ואשתו, שהקריאה לו את האמור בהודעה מטעם בית המשפט, מסרה לו על הקנס שהושת עליו בלבד, אולם לא על הפסילה.

2.

בית-המשפט לתעבורה קיבל את גרסת המבקש לפיה לא היה מודע לפסילת רישיונו, ועל כן זיכה אותו. ערעור שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, התקבל, והתיק הוחזר לבית-משפט השלום לצורך גזירתו של העונש. בתום כל אלה נדון המבקש לחמישה חודשי פסילה, שלושה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח. בקבלו את הערעור, קבע בית-המשפט קמא, כי לא היה מקום ליתן אמון בגרסת המבקש ואשתו, הואיל ולא ניתן היה שלא להבחין בעונש הפסילה שנכלל בהודעה אשר נשלחה למבקש. עוד נקבע, כי משקיבל המבקש את גזר-הדין, הריהו מוחזק כמי שידע את תוכנו.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. להשקפתו, שגה בית-המשפט קמא בכך שקבע כי לא ניתן היה שלא להבין כי גזר-הדין כולל עונש פסילה, בהתבססו בטעות על עותק גזר-הדין שהיה במזכירות בית-המשפט ולא על העותק שנשלח למבקש. עוד נטען, כי הוכח בבית-משפט השלום שהמבקש לא היה מודע לפסילת רישיונו, ועל-כן לא נפל פגם בזיכויו מהעבירה בה הורשע.

4.

דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מקיף ומפורט, קבע כי לא היה מקום לבסס את הכרעת הדין על עדותם של המבקש ואשתו, ולכך שני טעמים: שניהם בעלי עניין מובהק בתוצאתו של ההליך הפלילי, ועיון במסמך ששוגר למבקש מלמד שלא ניתן היה שלא להבחין בעונש הפסילה. הנמקה זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי במלואה, ועל כן אינני סבור כי הוכחה עילה כלשהי לבירור עניינו של המשיב בפני ערכאה נוספת.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב

ביצוע העונש.