רע"פ 5971/04 ראובן וסקר נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על פי הודאתו, בבית משפט השלום בדימונה, בעבירות של תקיפה ואיומים. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש איים על המתלוננת, תקף את בנה והצמיד סכין לגבו. במועד אחר, הוא שלף סכין ואיים לפגוע בבתה של המתלוננת. נוכח תסקיר מבחן שלילי שהוגש לבית המשפט, נגזר דינו של המבקש לשנים עשרה חודשים מאסר בפועל וששה חודשי מאסר על תנאי. המבקש לא היה מיוצג על ידי עורך דין.

2.המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע הפעם – היה מיוצג. הוא טען כי נפלו פגמים מהותיים בהליך שהתנהל בפני בית משפט השלום. ראשית, לפי הטענה, המבקש, יליד הודו שעלה ארצה בשנת 1961, אינו מבין עברית ולא הבין את האשמות שבהן הודה. שנית, כיוון שלא היתה לקצינת המבחן האפשרות להשיג מתורגמן השולט בעברית וב"הודית", היא הסכימה כי המבקש יביא עמו לפגישה "מתורגמנית". בדיעבד התברר כי ה"מתורגמנית" לא היתה אלא המתלוננת עצמה.

שלישית, נטען כי המבקש הינו חירש, וכי היה על השופט בערכאה הדיונית למנות לו סניגור. לאור פגמים וטענות אלה, בית המשפט המחוזי החליט תחילה לעכב את עונשו של המבקש.

3.במהלך הדיון בערעור ביום 3.3.2004, התברר לבית משפט קמא "כי שמיעתו של המערער אינה לקויה בדרגה כזו שניתן לכנותה חרשות. המערער שוחח עמנו והשיב על כל שאלותינו". נוכח זאת, הודיע ב"כ המבקש כי הוא "מוותר על [טענת] החרשות". באשר לטענת המבקש בעניין תסקיר המבחן הלקוי, קבע בית המשפט כי השיבוש "נרפא בעודנו באיבו": במכתב שנשלח לראש ההרכב ביום 15.2.2004, כתבה קצינת המבחן המחוזית כי לאחר ברור שנערך, היא מצאה כי כשהסתבר שהמתורגמנית הינה המתלוננת "היה ברור" לקצינת המבחן בערכאה הדיונית "כי על השיחות להתבצע בהפרדה מלאה וכך אכן נעשה". בנוסף לכך, ציין בית המשפט כי במהלך הדיון ביום 3.3.2004, התברר לו "שהמערער יכול לתקשר היטב בשפה העברית ללא מתורגמן, כפי שתקשר עמנו". כן קבע בית המשפט כי המבקש "הבין את הכתוב בכתב האישום והודייתו היתה מלאה". לאור כל האמור, דחה בית המשפט את טענותיו של המבקש. ואולם, נוכח גילו המתקדם, קיצר בית המשפט את עונשו של המבקש לתקופה של ארבעה חודשים.

4.בקשת רשות ערעור זו מוגשת בעניין פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש, שתחילתו ביום 8.7.2004. המבקש חוזר על טענותיו בעניין הלקויים שנפלו בתסקיר המבחן הראשון, ובכך שהיה על בית משפט השלום למנות לו סנגור. כך טוען המבקש כי ב"כ המאשימה פנתה "לקצינת המבחן ללא רשות של בימ"ש קמא . . . וללא העתק לב"כ המבקש". בנוסף לכך, טוען המבקש כי בבית המשפט המחוזי לא ניתנה לו הזדמנות להעלות את כל טענותיו לגופו של הערעור.

5.דין הבקשה להידחות. הערעור איננו מגלה שאלה עקרונית בעל חשיבות כללית, החורגת מעניינו המיוחד של המבקש. מעבר לצורך אציין כי בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש איננו חירש, כי הוא מבין עברית, וכי הוא הבין את האשמות נגדו. אין אני רואה טעם להתערב בקביעות עובדתיות אלה. באשר לטענותיו של המבקש בעניין מכתבה של קצינת המבחן המחוזית, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 3.3.2004, בית משפט קמא נתן למבקש הזדמנות לראות את התסקיר ולהעלות כל טענותיו נגדו. בהמשך הדיון, ציין ב"כ המבקש כי הוא לא מעוניין בתסקיר נוסף. יתר על כן, מפרוטוקול הדיון עולה כי ניתנה לב"כ המבקש הזדמנות לשטוח את כל טענותיו בפני בית המשפט בערעור. במצב דברים זה, אין מקום לדיון נוסף בגלגול שלישי.

6.הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.