רע"פ 5971/06 מחוד זחאיקה נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים

בתאריך 3.11.2005 הוציא המשיב צו הריסה מנהלי של בניין בשכונת ג'בל מוכבר שבמזרח ירושלים, על-פי סמכותו בסעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק). המבקש פנה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי הנ"ל (להלן: הצו). בבקשתו טען המבקש, כי לבניין שני אגפים: האגף הראשון, לטענתו, אשר נבנה לפני יותר מחמש שנים והיה גמור משנת 2002 (להלן: האגף הראשון) והאגף השני, אשר נבנה לפני יותר משנה (להלן: האגף השני). המבקש טען, כי בניית האגף הראשון הסתיימה וכי הוא גר בו במשך כשנתיים וכעת עזבו לשם שיפוצו ובניית האגף השני. לפיכך, טען המבקש, האגף הראשון הינו עובדה מוגמרת ואין להורסו. כן טען המבקש כנגד פגמים שונים אשר נפלו לטעמו בהליך הוצאת הצו וכן טען לשיהוי רב של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שיהוי אשר יצר הסתמכות מצידו ואין מקום לפגוע בה.

בתאריך 17.5.2006 דחה בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת י' ייטב) את הבקשה, בקובעו, כי איננו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש, אשר לא היתה מהימנה בעיניו ואף לא הובאו בצידה כל תימוכין או ראיות חיצוניות. אדרבה, גם באגף הראשון, אשר לגביו נטען שהיה גמור, היו חסרים כלים סניטריים, ריצוף ותשתיות. במצב העניינים הנוכחי, קבע בית-המשפט לעניינים מקומיים, כאשר המבנה נבנה ללא היתר וכאשר גם האגף הראשון נמצא בהליכי בנייה ואינו מאוכלס, אין המדובר בעובדה מוגמרת ועל-כן הוצא צו ההריסה כדין. באשר לטענת השיהוי, קיבל בית-המשפט את הסבר המשיב, כי השטח המדובר, בו נמצא הבניין, מטופל בדרך-כלל על-ידי משרד הפנים וכי טיפולו של המשיב בעניין זה נבע מהבנתו, כי הנושא טרם טופל ותוך תיאום עם משרד הפנים. כן קבע בית-המשפט, שגם במידה והרשות השתהתה, אין הדבר מונע ממנה ביצוע פעולתה ואחריותה על-פי החוק. בית-המשפט לא קיבל את טענותיו של המבקש כנגד שיקול-הדעת של מוציאי הצו והנתונים שלא עמדו בפני מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה, היועץ המשפטי שלה והמשיב. לדעת בית-המשפט, הנתונים החסרים אליהם התייחס המבקש, למשל הליכים שנקט לשינוי תב"ע ולהשגת ההיתר מאת העירייה, אינם רלוואנטיים, שכן אין הם נכללים במסגרת השיקולים בהוצאת צו ההריסה על-פי החוק. באשר לקיומו של האגף הראשון משנת 2002, קבע בית-המשפט, כי כאמור גם אגף זה הינו עדיין בתהליכי בנייה מתמשכים ועל-כן גם נתון זה, משך בניית הבנין, אינו רלוואנטי להחלטת המשיב בנוגע להוצאת הצו.

על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בתאריך 6.7.2006 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צבן) את הערעור, בקובעו, כי עיקר טענות המבקש מתמקד בכך, שהבניין הינו בעצם בניין לא חדש ולכן לא ניתן להחיל עליו צו הריסה מנהלי. טענה עובדתית זו נפסלה על-ידי בית-המשפט לעניינים מקומיים ובית-המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעה זו, המעוגנת היטב בחומר הראיות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה חוזר בא-כוח המבקש על טענותיו בבית-המשפט המחוזי. לטענתו, הבנייה של האגף הראשון נסתיימה עוד בשנת 2002 והבית היה מאוכלס במשך כשנתיים. טענות אלו תומך המבקש בראיות מראיות שונות. כן מציין שוב המבקש, כי היה בתהליכים להשגת היתר בנייה, אשר אף זכו, לטענתו, לאישורה הראשוני של הרשות. נתונים אלו לא עמדו, לטענת בא-כוח המבקש, בפני המשיב ועל-כן נפל פגם מהותי בשיקול דעתו, המצדיק את ביטולו של הצו. דברים דומים טוען בא-כוח המבקש גם כנגד שיקול הדעת והאמינות המקצועית של תצהיר המהנדס וחוות הדעת של היועץ המשפטי לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. בנוסף, טוען בא-כוח המבקש כנגד חזקת התקינות של ההליך המנהלי ונטל ההוכחה המוטל על כתפיו. לטענתו, בקשה זו מעלה שאלות חשובות כלליות, בהן גבולות שיקול דעתו של המשיב; היקף הנתונים הדרושים לעמוד לנגד עיני המשיב בעת הוצאת הצו; הגדרתה של "עובדה מוגמרת" לעניין החוק ותוקפה של חזקת התקינות בהליך הוצאת צו הריסה מנהלי.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי אין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית-המשפט לעניינים מנהליים, אשר קבע, כי הבניין לא היה מאוכלס. כן טוען הוא, כי התכנית עליה התבסס המבקש לקבלת היתר בדיעבד לבנייתו, נגנזה זה מכבר. בנוסף, טוען בא-כוח המשיב, כי יש לדחות את טענות המבקש באשר לפגמים הנטענים בתהליך קבלת ההחלטה ובאשר לשיקול דעתו הפגום של המשיב בעת הוצאת צו ההריסה, משום שבטענות אלו אין כל ממש, עובדתית או משפטית.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך, כידוע, נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת

חניון חיפה . השאלות המשפטיות אותן העלה בא-כוח המבקש נדונו במספר פסקי-דין של בית-משפט זה ובתי-משפט אחרים.

כך לגבי חזקת התקינות ונטל ההוכחה היוצא ממנה אותם הזכיר המבקש, אלו נדונו ברע"פ 1088/86 סמרי חסן מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "הגליל המזרחי" פ"ד מד(2) 417. באשר למשמעותה של עובדה מוגמרת, ראו 5086/97 אזולאי בן חור נ' עיריית תל-אביב פ"ד נא(4) 625. בנוגע למשקלם של הליכים לקבלת היתר בעת הוצאה ומימוש צו הריסה מנהלי כבר התייחסתי בהחלטתי ברע"פ 7405/04 האני שוויקי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (טרם פורסם), שם נקבע, כי אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שנבנה ללא היתר, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית.

יתר השאלות והטענות אותן העלה בא-כוח המבקש, מבוססות על מצג עובדתי, אשר כבר נקבע זה מכבר, על-ידי הערכאה הדיונית, כי אין הוא נכון. כעובדה, קבע בית-המשפט לעניינים מקומיים, כי גם האגף הראשון בבית עדיין נמצא בתהליך מתמשך של בנייה. עובדה זו התבססה על ממצאים ראייתיים שונים, אשר המבקש לא הצליח לסתרם או להביא ממצאים המובילים למסקנה אחרת. בוודאי שלא הגיע שלב הבנייה לכדי עובדה מוגמרת, הפוסלת את הוצאת הצו. בהתחשב בעובדות המקרה ובהלכות המשפטיות שהוזכרו, גם לא מצאתי פגם בתהליך קבלת ההחלטות שליווה את הוצאת צו ההריסה. משכך, צו ההריסה המנהלי הוצא כדין ואין מקום לבטלו. לא מצאתי אף מקום להתערב בהחלטת המשיב על הפעלת ההליך הפלילי בפרשה זו, שכן הדבר מצוי לחלוטין בתחום הסבירות.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 16.7.2006 בדבר עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי מבוטלת בזאת.