פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5998/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יוסף שמאיב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.7.09 בע"פ 934-04-09 שניתן על ידי כבוד השופטים:
ש' שטמר, ע' גרשון וא' קיסרי
בשם המבקש:
עו"ד רועי קרן
בשם המשיבה:
עו"ד איתמר גלבפיש
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בקריות (פ 374-07) בגין עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש הגיע לחנות מכולת השייכת למתלונן בעודו נושא סכין לחיתוך אבטיחים באורך של כ- 50 ס"מ , איים עליו באמצעות הסכין כי ירצח אותו וגרם לנזק למוצרים בחנות.
ביום 21.1.2009 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט מ' ארגמן ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. באותו מועד דחה את בקשת המבקש כי יישלח לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. ביום 16.3.2009 גזר בית המשפט על המבקש עונש של חמישה עשר חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי חיפה (ע"פ 934-04-09).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' שטמר , ע' גרשון ו א' קיסרי ) קיבל את הערעור, בהעמידו את תקופת המאסר בפועל על שמונה חודשים, על רקע היעדרו של עבר פלילי מהותי ובשל חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה ועד גזירת הדין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הוסיף והקל בעונשו, לנוכח נסיבותיו האישיות הקשות. לטענת המבקש, שגה בית המשפט משלא הורה על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו, בפרט לאור ההחלטה להשית עליו מאסר בפועל.
מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בפרט לאור היותה מכוונת כנגד חומרת העונש בלבד.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. העונש שנגזר על המבקש הינו עונש הולם וראוי, לאור חומרת מעשיו. מדובר במי שעשה שימוש בסכין ובאלימות כדי להשמיע איומים קשים כנגד חייו של המתלונן. מעשים חמורים אלו מחייבים השתת עונש ראוי. בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך משמעותית לקראת המבקש בהפחיתו מהעונש שנגזר עליו על ידי בית משפט השלום. אף אם הקלה זו הייתה ראויה, לאור היעדרו של עבר פלילי משמעותי, הרי שאין כל מקום להוסיף ולהפחית מהעונש.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 26.7.2009, בענין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.
המבקש יתייצב ביום 1.12.2009 בשעה 10:00, במזכירות הערעורים של בית המשפט המחוזי חיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"ד בחשון
התש"ע (1.11.2009).
ש ו פ ט