רע"פ 5998/97 רמאדין גראן נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על-פי הודאתו בעבירות של גניבת רכב ושהייה בלתי חוקית בישראל. בית משפט השלום בבאר שבע הטיל עליו עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי למשך שנתיים. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה. בית המשפט דחה גם את הטענה, אותה העלה המבקש בעת הדיון, לפיה כלל לא ידע שהרכב גנוב.

2.בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש וטוען כי לא ידע שהרכב בו נתפס היה גנוב. בנוסף, הוא מבקש הקלה בעונשו לאור מצוקתה הכלכלית של משפחתו. המשיבה מתנגדת לבקשה ומצביעה על הודאותיו של המבקש בפני בית משפט השלום ובבקשת הערעור לבית המשפט המחוזי. בנוסף, טוענת המשיבה כי עונשו של המבקש אינו חמור לאור הרשעתו הקודמת בעבירה של גניבת רכב.

3.לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דינה להדחות. הבקשה, המבוססת כל כולה על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אינה מעלה שאלה בעלת השלכה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מתחום הבקשה, ואינה מעוררת שאלה הראויה להתברר בערכאה זו במסגרת ערעור שני (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). יתר על כן, בית משפט זה חזר וקבע לא פעם, שלא תינתן רשות ערעור בבקשה שכל עניינה הוא בחומרת העונש שהוטל על המבקש אלא בנסיבות חריגות. נסיבות אלו אינן מתקיימות כאן (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). המערער הודה בעבירות המיוחסות לו הן בפני בית משפט השלום והן בבקשת הערעור לבית המשפט המחוזי. טענתו, לפיה לא ידע שהרכב בו נתפס גנוב, נדחתה לגופה בבית המשפט המחוזי. אין מקום להתערב בהחלטה זו. אין להתערב גם בהחלטה על עונשו של המבקש, שנשקל לגופו בערכאות הקודמות. דין הבקשה להדחות.