רע"פ 603/21 נביל זעיר נ. הועדה המרחבית לתכנון ובניה "שפלת הגליל"

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות פרי ) בעפ"א 12522-01-21 מיום 21.1.2021, בגדרו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בעכו (השופטת ש' פיינסוד-כהן ) בצה"מ 46641-07-18 מיום 26.12.2020, ליתן למשיבה ארכה בת 60 יום לביצוע צו הריסה מינהלי.

2.

ביום 2.4.2017 הוצא צו הריסה מינהלי לגבי עבודות הכשרת קרקע, יציקת כלונסאות, יציקת רצפת בטון ובניית קירות היקפיים על קרקע בכפר שעב. בקשה שהגישה אמו המנוחה של המבקש לביטול הצו נדחתה על ידי בית משפט השלום בהחלטתו מיום 25.6.2018 (בצה"מ 6907-04-17).

המבקש, אשר אף הוא ראה עצמו כמי שנפגע מהצו, הגיש לבית משפט השלום בקשה נוספת לביטול הצו, ואף זו נדחתה, בהחלטתו מיום 2.10.2018 (בצה"מ 46641-07-18).

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה בפסק דינו מיום 28.11.2018 (עפ"א 22069-11-18). למשיבה היה נתון אפוא פרק זמן של 60 יום לביצוע צו ההריסה.

3.

ביום 27.1.2019, יומה האחרון של התקופה שבמהלכה נתאפשר ביצוע הצו, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה למתן ארכה בת 60 יום לביצוע הצו, לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

בבקשה נטען כי המשיבה נדרשת לסיוע משטרת ישראל בביצוע הצו, וכי זו הודיעה כי לא תוכל להתפנות לכך במועד לנוכח "שיקולים מבצעיים וריבוי צווים אחרים" (סעיף 4 לתצהירו של פקד לירן חן, קק"ש תחנת טמרה, מיום 31.12.2018, אשר צורף לבקשה).

4.

לאחר שעיין בבקשה, בתגובת המבקש ובתשובת המשיבה, נעתר בית משפט השלום לבקשה, ונתן למשיבה ארכה בת 60 ימים לביצוע צו ההריסה.

בהחלטת בית משפט השלום צוין, כי המשיבה הגישה למשטרת ישראל את בקשת הסיוע ביום 16.12.2018, כשבועיים וחצי לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על הבקשה לביטול הצו, וכי אף שלא מדובר ב"פעולה מיידית", ספק אם ניתן לראות בכך שיהוי מצידה.

עוד צוין, כי הגם שהבקשה הוגשה ביום האחרון לביצוע צו ההריסה, בניגוד לתקנה 2(א)(2) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), התש"ע-2010 (להלן: התקנות ), הקובעת כי בקשה להארכת מועד לביצוע צו תוגש עד שבעה ימים לפני מועד ביצועו – קיימים במקרה זה "נימוקים מיוחדים" לדון בבקשה, לפי תקנה 6 לאותן תקנות.

בהקשר זה, מנה בית המשפט את הנימוקים הבאים: ראשית – האינטרס הציבורי בביצוע הצו, בפרט כאשר התנהלו הליכים ארוכים לעיכובו על ידי המבקש ואמו המנוחה; שנית – העובדה שהעיכוב בהגשת הבקשה לא נבע מזלזול מצד המשיבה; שלישית – הבקשה הוגשה בטרם תם המועד לביצוע הצו; ו רביעית – היותה של הבקשה בקשה ראשונה מסוגה למתן ארכה.

5.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, וטען כי יש לבטלה, משלושה נימוקים:

הנימוק האחד – כי בית המשפט נתן את החלטתו מבלי שקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. הנימוק השני – כי שגה בית משפט השלום משקיבל את הבקשה למרות מחדלה של המשיבה אשר הגישה אותה לאחר המועד הקבוע בתקנות, מבלי שהצביעה על נימוקים מיוחדים לכך. בהקשר זה נטען כי היעדרו של זלזול מצד המשיבה אינו רלוונטי להחלטה. הנימוק השלישי – כי יש לזקוף לחובתה של המשיבה את השיהוי בפנייתה למשטרה לצורך ביצוע הצו, שכן אילו היתה פונה מיד לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ייתכן כי היתה די שהות בידי המשטרה כדי לבצע את הצו בתוך התקופה שנקבעה לכך.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

נקבע, כי לבית המשפט נתונה סמכות ליתן החלטה בבקשות להארכת מועד לביצוע צו גם ללא קיום דיון במעמד הצדדים, מכוח תקנה 4(ב) לתקנות, וזאת להבדיל מבקשות לביטול צו הריסה או בקשות לעיכוב ביצוע של צו – המחייבות דיון במעמד הצדדים, לפי תקנה 3 לתקנות. במקרה זה, כך נקבע, כל טענות הצדדים, שהיו ממוקדות, נפרשו בכתב במסגרת הבקשה, התגובה והתשובה לה, ועל כן לא נפל פגם בהכרעה בבקשה על יסוד כתבי בית הדין בלבד.

עוד נקבע, כי אין להתערב בהחלטת בית משפט השלום לפיה קיימים במקרה זה "טעמים מיוחדים" לדון בבקשה על אף שהוגשה בחלוף המועד, בפרט כאשר המבקש עצמו לא עשה דבר לאורך תקופה ממושכת כדי להכשיר את הבניה הבלתי חוקית או להרסה, ולנוכח האינטרס הציבורי בסילוקה כעת.

הודגש, כי אף שככלל יש להקפיד על הוראות התקנות כלשונן, אין מדובר במקרה זה בפגם משמעותי, וקיימים טעמים המצדיקים להיעתר לבקשה על אף הפגם. לנוכח זאת, לאחר שדן בפסיקה אליה הפנה בא-כוח המבקש, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש לקיומה של מדינות שיפוטית מפלה, המקלה עם המשיבה כאשר היא אינה מקיימת את הוראות החוק והתקנות בעת הגשת בקשות למתן ארכה לביצוע צו, ומחמירה עם אזרחים המגישים בקשות לביטול צווי הריסה.

7.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שנשמעו בערכאות הקודמות, והוסיף כי זו מעוררת שאלה משפטית עקרונית, באשר לשוויוניות בהחלת החוק והתקנות.

לשיטת המבקש, בית משפט השלום הביע עמדה "סלחנית ורכה" עת קיבל את בקשת המשיבה על אף האיחור בהגשתה, וזאת בניגוד למקרים אחרים בהם דוחה בית המשפט על הסף בקשות של אזרחים לביטול צווי הריסה, משהגשתן אינה עומדת בהוראות החוק והתקנות. המבקש הפנה בהקשר זה לרע"פ 8098/17

אבו רומי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה צפון (25.12.2017) (להלן: ענין אבו רומי ).

עוד נטען, כי המשיבה לא הציגה טעמים ראויים לקבלת בקשתה, ואף לא הציגה נימוקים מיוחדים המצדיקים דיון בה על אף האיחור בהגשתה. הודגש, כי "אינטרס מיגור תופעת הבניה הבלתי חוקית" אינו מהווה נימוק מיוחד, שכן "נימוק זה מרוקן מתוכן את דברי המחוקק".

8.

בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר עוכב על ידו עד ליום 31.1.2021.

9.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש; או במקרים בהם מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם לו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי היא אינה עומדת באמות מידה אלו, ודי בכך כדי לדחותה.

10.

על אף נסיונו של המבקש לטעון כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית, הרי שהיא נטועה כל כולה בעניינו הפרטני, ועיקרה – בקשה להתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט השלום באשר להצדקות למתן ארכה לביצוע צו הריסה לבניה בלתי חוקית. הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים, והדברים אמורים אף ביתר שאת באשר למידת התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

11.

איני מקבל את טענת המבקש לפיה עניינו הפרטני מלמד על כך שבתי המשפט נוקטים בדרך של אֵיפָה ואֵיפָה

בבואם לדון בבקשות המוגשות להם על ידי ועדות מקומיות לתכנון ובניה מזה, ובעלי זיקה למקרקעין מזה, בהליכים הקשורים לצווי הריסה מינהליים.

אכן, אין חולק כי כל בעלי הדין נדרשים להקפיד הקפדה יתירה על קיום הוראות סדרי הדין, ובין היתר על מועד הגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו בהתאם לתקנה 2 לתקנות. אף את הכלל האמור בתקנה 6 לתקנות, ולפיו "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו", יש להחיל באופן שווה על כל הצדדים להליך.

אלא שהשילוב בין שני אלו מלמד, כי מחוקק המשנה הותיר פתח צר לדון בבקשה להארכת מועד לביצוע צו אף אם הוגשה תוך חריגה מהמועד הקבוע לכך, וזאת במקרה שקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים זאת.

כך נהג בית משפט השלום במקרה זה, תוך שפירט בבהירות את נימוקיו;

ואילו המבקש לא הציג ולוּ ראשית ראיה לטענת אפליה פסולה.

12.

אף בפסק הדין ב ענין אבו רומי אין כדי לתמוך בטענת המבקש.

באותו ענין דובר על בקשה לביטול צו הריסה שהוגשה על ידי מי שראה עצמו נפגע מהצו, אך לא הוכיח את זיקתו למקרקעין. בבקשה נפלו פגמים רבים, ובין היתר העובדה שהמשיבה לא היתה הגורם שהוציא את הצו; הבקשה התייחסה לצו הריסה שניתן במועד אחר; והמבקש לא התייחס בבקשתו לזיקתו למקרקעין. על אף זאת, בית המשפט איפשר למבקש לתקן את בקשתו, אך גם בבקשה המתוקנת לא הוסיף אותו מבקש את הפרטים אשר בית המשפט הורה על השלמתם. בית המשפט איפשר למבקש לתקן את בקשתו ולהגישה בשלישית, אך גם בכך לא היה כדי לרפא את כל הפגמים, ובפרט לא הבהיר המבקש את זיקתו למקרקעין. בנסיבות אלה, נדחתה הבקשה. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי כמו גם בקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחו שניהם.

לא דומות אפוא נסיבות דחיית הבקשה ב ענין אבו רומי , אשר נפל בה פגם מהותי בכך שהמבקש לא טען לזיקה במקרקעין, הגם שניתנו לו שתי הזדמנויות לתקן את הבקשה, לנסיבות המקרה כאן – בהן הוגשה הבקשה באיחור אמנם, אך בתוך התקופה לביצוע הצו, כאשר מדובר בבקשה ראשונה, וכאשר המבקש עצמו ביקש לעכב לאורך שנים את ביצוע ההריסה.

מובן על כן כי יש הצדקה לתוצאותיהם השונות של ההליכים, ואין ללמוד מכך על אפליה בין בעלי דין.

13.

הבקשה נדחית אפוא, ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.