רע"פ 6035/06 ניסים מלכה נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש, נהג מונית במקצועו, נטען כי במהלך נסיעתו בפתח תקווה הוא פגע בהולכת רגל שחצתה במעבר חציה. כתוצאה מכך, נפצעה המנוחה פצעים אנושים וזמן קצר לאחר מכן, הלכה לעולמה.

2.תחילה, כפר המבקש בעובדות כתב האישום, אך לאחר שבית-משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה התיר לו לחזור בו מכפירתו, הוא הודה במסגרתו של הסדר טיעון בעובדות שיוחסו לו. נוכח כך, הורשע המבקש בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, ודינו נגזר ל-22 חודשי מאסר, מתוכם עשרה חודשי מאסר בפועל ויתרתם על תנאי, ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון לתקופה של עשר שנים.

בין שיקולי גזר-הדין מנה בית-המשפט את חומרתה היתרה של העבירה, שכן המבקש לא התאים את מהירות נסיעתו למקום התרחשות התאונה: בקטע כביש זה בוצעו עבודות, הוא היה מודע לקיומו של מעבר החצייה, ואף שסונוור מן השמש לא השתמש ב"סך השמש" שברכבו. מנגד נמנו מספר שיקולים לקולא, ובהם, המלצת שירות המבחן שלא להורות על מאסרו של המבקש, הודאתו באשמה תוך הבעת חרטה על מעשיו, והיותו אדם נורמטיבי שלחובתו נזקפות מספר מועט של עבירות תעבורה קודמות.

3.המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קבע כי חרף הסימפטיה שהובעה כלפיו, אין להקל ראש בקיפוח חיי המנוחה, ולפיכך, לא ראה מקום להתערב בגזר-הדין. מכאן הבקשה שבפני, בה שב המבקש וטוען כנגד העונש שהושת עליו, ומטעים כי הצדק מחייב את התערבותו של בית-משפט זה בעניינו.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו של המבקש, ויש בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בפני ערכאה שלישית.

ובאשר לעונש, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להרשות ערעור לפני בית משפט זה (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). אכן, להלכות אלו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. כך או כך, עיון בגזר הדין מלמד, כי העונש שהושת על המבקש הנו פרי איזון נכון של כלל הנסיבות הצריכות לעניין, וגם מטעם זה אין הצדקה לקיומו של ערעור נוסף.

הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.