רע"פ 6039/10 שמעון חביב נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הודה בפני בית-המשפט לתעבורה בכך שבתאריך 26.8.07, בשעת צהריים, הוא לא ציית לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, פגע בהולך רגל ומיהר להסתלק מהזירה מבלי לעצור. בעקבות כך הוא הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לרמזור אדום והפקרה אחרי פגיעה. בהסכמת הצדדים הופנה המבקש לשירות המבחן כמו גם לממונה על עבודות השירות, ולאחר שהתקבלו חוות-דעתם של אלה נדון המבקש ל-14 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך ארבע שנים. בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי טען המערער, בין היתר, כי בגזר-הדין לא ניתן משקל לכך שהודאתו ניתנה במסגרת הסכם טיעון, ומנגד טענה המשיבה כי בהסדר הותנה שככל שתתקבל חוות דעת חיובית משירות המבחן, היא תעתור למאסר בו ישא המבקש בדרך של עבודות שירות. ברם, נוכח התסקיר השלילי שהתקבל, היא לא הייתה מוגבלת עוד בטיעוניה. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי:

"בימ"ש קמא לא התייחס בגזר דינו להסדר הטיעון מכוחו הודה המערער ושבעקבותיו נשלח, עפ"י בקשת הצדדים, לממונה על עבודות השירות. משכך, לא נימק בימ"ש קמא את הסטייה הניכרת שסטה מתקופת המאסר שניתן לרצותה בעבודות שירות, אך הנימוקים הובאו בגזר-הדין, כפי שהובאו לעיל, מצדיקים סטיה מעונש מאסר שלא מאחורי סורג ובריח, גם אם זה היה הסדר הטיעון" (עמוד 14 לפסק-הדין).

עם זאת, סבר בית המשפט כי גם אם תקופת המאסר שנגזרה היתה ראויה, סוטה היא במידה רבה מהסדר הטיעון, ועל כן החליט להעמיד את תקופת המאסר על 9 חודשים בלבד.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. להשקפתו, מרגע שבית-המשפט המחוזי קבע כי יש להקל בעונש, היה ראוי להעמידו על העונש המוסכם בהסדר הטיעון, היינו, מאסר בו יוכל המבקש לשאת בדרך של עבודות שירות.

השקפתו של המבקש אינה מקובלת עלי. ראשית, מן הטעם שחומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור נוסף (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003)). שנית, אף אם הצדדים הגיעו להסכמה כי המבקש ישא בעונשו בדרך של עבודות שירות – וכלל אין זה ברור שכך היה – היה רשאי בית-המשפט לסטות מההסדר נוכח חומרתן של העבירות.

לפיכך, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.