רע"פ 605/10 חיים כלפון נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של הטרדה מינית ומעשה מגונה, אותן ביצע בשלוש הזדמנויות בעובדת ניקיון שהייתה נתונה למרותו. בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו זיכה את המבקש מן העבירות מחמת הספק, לאחר שקבע כי התשתית הראייתית שהונחה בפניו – עדותה של המתלוננת, ועדותו של קצין ביטחון שהיה עד לאחת התקריות – לא הייתה מספקת. ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל, ובעקבות כך הורשע המבקש ונדון לחמישה חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, קנס בסך 1,500 ש"ח והוא חויב לשלם פיצוי בסך 1,000 ש"ח.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי ערכאה הערעור שגתה כאשר החליטה להתערב בממצאי מהימנות שנקבעו בידי הערכאה הדיונית, והמסקנות אליהן הגיעה גרמו לעיוות דין חמור. בעיקר הוא הדגיש, כי בית-משפט השלום, אשר התרשם מן העדויות במישרין, לא מצא את גרסתה של המתלוננת משכנעת ומהימנה, וכן לא מצא טעם סביר לכך שהמתלוננת כבשה את גרסתה.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה, באשר היא אינה מעלה שאלה משפטית מהותית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. טענותיו מופנות רובן ככולן נגד ממצאיה של הערכאה קמא, ובאלה, כידוע, אין ערכאת ערעור שנייה נוהגת להתערב. אכן, בית המשפט המחוזי שינה ממצאיו של בית-המשפט השלום, אולם הדבר איננו מעורר קושי של ממש. לערכאת הערעור סמכות שבדין לשנות תוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית, לרבות התערבות בממצאים שבעובדה ובמהימנות, ככל שהיא סבורה כי יצאה שגגה מתחת ידיה של קודמתה, וככל שהיא מעגנת מסקנותיה בחומר הראיות ובשכל הישר (ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.12.2008)). במקרה זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי לערכאת הדיון לא היה יתרון על פניו, באשר ממצאיה נסמכו על התשתית הראייתית בכללותה, ולא על התרשמותה הבלתי אמצעית ממהימנות העדים (ראו סעיף 17 להכרעת הדין של בית משפט השלום מיום ד' באדר ב' התשס"ח - 11.3.08, וסעיף 2 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום י"ב באדר התשס"ט - 8.3.09). בנוסף על כך, קביעותיה של ערכאת הערעור התבססו על בחינה מעמיקה של חומר הראיות, תוך שימת דגש על השיקולים אשר הנחו את ערכאת הדיון, והן עולות בקנה אחד עם הגיונם של הדברים באורח שלא מצאתי בו דופי.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה, ועמה נדחית גם את הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.