רע"פ 6053/09 חיים מנחם נ. מדינת ישראל

1.

אחת מרשויות המס הטילה עיקול על סכום של 20,000 ש"ח אותו חבה חברה כלשהי למבקש. בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב נטען, כי בחודש יוני 2002 זייף המבקש הודעה בדבר ביטול העיקול, אולם ניסיונו לקבל את הסכום שלא כדין, סוכל בעקבות בירור שערכה אותה חברה עם שלטונות המס. במהלך משפטו לא הכחיש המבקש את העובדות העיקריות, אולם טען להגנתו כי ממעשיו נעדרה כוונה פלילית. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירות שיוחסו לו - ניסיון לקבל דבר במרמה, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ושימוש במסמך מזויף. בעקבות כך נדון המבקש לעשרה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח.

2.

את השגותיו כנגד הרשעתו שטח המבקש בערעור שהגיש בחודש נובמבר 2008 לבית המשפט המחוזי. ערעור זה נקבע לשמיעה ליום 8.7.09, אולם ערב הדיון, היינו, בתאריך 7.7.09, הניח בא-כוח המבקש בפני בית המשפט בקשה להגשתה של הודעת ערעור מתוקנת, וכן עתר לדחיית מועד הדיון. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט, ולאחר שהצדדים טענו לערעור גופו, נדחה גם זה לאחר שנמצא כי פסק דינה של הערכאה הדיונית מנומק ובהיר.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, בין היתר, בטענה כי נמנעה ממנו האפשרות להיערך ולטעון כראוי בפני בית המשפט המחוזי, ועקב כך קופחה זכותו לייצוג הולם והליך הוגן. עוד הוא מוסיף טענות כנגד ממצאים שבעובדה ומהימנות אשר נקבעו בערכאת הדיון.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. כאמור, הודעת הערעור המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי בחודש נובמבר 2008, ועד למועד שמיעתו של הערעור חלפו חודשים רבים, בהם היה יכול המבקש לכלכל את צעדיו ואף לשכור את שרותיו של עורך דין כדי שיטען בשמו. מטעמיו, בחר המבקש להמתין עד ערב שמיעת הערעור כדי לעתור להגשתה של הודעת ערעור מתוקנת, ולו נתקבלה בקשתו היה הדבר מחייב את דחיית הדיון, מן הטעם הפשוט שהמשיבה לא היתה ערוכה להשיב לו. בנסיבות אלו נכון נהג בית המשפט המחוזי כאשר לא נעתר לבקשה, ובאשר לטענה כי נמנע מהמבקש יומו, גם בכך לא מצאתי ממש, הואיל ובא-כוחו טען בפני בית המשפט ארוכות. הנה כי כן, זכותו של המבקש להליך הוגן לא נפגעה כלל ועיקר, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.