רע"פ 608/01 אהרון לביא נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 20.12.00 (השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן), אשר קיבל באופן חלקי את ערעורם של המבקשים על הרשעתם בבית משפט השלום בתל-אביב (השופט ד' רוזן) ושל המבקש הראשון על חומרת העונש.

2.המבקשים, בני זוג נשואים שהיו בשעתו עובדים בכירים בשני משרדים נפרדים של מס ערך מוסף, הועמדו לדין יחד עם אחרים בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע והוצאת מסמך ממשמורת חוקית - כולן עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז1977-, וכן בעבירות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א1981-. על פי כתב האישום יוחסה למבקשים מסירתו של מידע מתוך מאגר המידע הממוחשב של רשויות המע"מ שלא כדין ותמורת תשלומי שוחד לנאשם אחר באותו כתב האישום. הנאשם האחר מסר את המידע לנאשם נוסף, אשר העבירו תמורת תשלום לחוקרים פרטיים שאף הם הועמדו לדין במסגרת אותו כתב האישום.

3.בפסק דין ארוך ומפורט הרשיע בית משפט השלום את המבקש 1 בכל העבירות שיוחסו לו, ואילו את המבקשת 2 זיכה מן העבירה של לקיחת שוחד והרשיע בכל יתר העבירות שיוחסו לה. בית המשפט דן את המבקש 1 לעשרים וארבעה חודשי מאסר, מתוכם ארבעה עשר חודשים לריצוי בפועל. את המבקשת 2 דן בית המשפט לעשרים וארבעה חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים לריצוי בפועל, וקבע כי המבקשת 2 תרצה את עונשה בעבודות שירות.

בית המשפט המחוזי זיכה את המבקש 1 מעבירת לקיחת השוחד והתערב בגזר הדין שהושת עליו, תוך שהמיר את עונשו בריצוי שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.

4.טענות המבקשים מתייחסות ברובן לממצאים העובדתיים העומדים בבסיס הרשעתם, ואין הן ראויות להתברר בגלגול שלישי. נוסף לכך טוענים המבקשים לפגם בכתב האישום, בנוגע להעמדתם לדין בעבירה של מרמה והפרת אמונים באישום השני. לטענת המבקשים, יש ללמוד מכך שלא נאמר במפורש בכתב האישום, בחלקו המתייחס לאישום השני, כי המבקשים מסרו את הידיעות בידיעה שהם מוסרים אותן בניגוד לחוק ובידיעה שנעשה בהן שימוש בלתי חוקי תוך מרמה והפרת אמונים כי המאשימה לא התכוונה להעמידם לדין בעבירה זו באישום זה, וזאת חרף אזכור סעיף החוק הקובע עבירה זו בחלק המפרט את הוראות החיקוק לפיהן הואשמו המבקשים באותו אישום. אין כל מקום לדון בטענה זו בגלגול שלישי, בפרט שעה שזו מועלית לפני בפעם הראשונה. כך או אחרת, די בתשתית העובדתית אשר פורטה באישום השני על מנת להעמיד על כנה את העבירה האמורה, וממילא לא נגרם למבקשים כל עיוות דין בהקשר זה. למבקשים טענה גם בעניין הותרת הרשעתם בעבירה של קשירת קשר על כנה חרף זיכוים מעבירת נטילת השוחד. אכן, התשתית העובדתית להרשעתם בעבירת קשירת הקשר נשתנתה עקב זיכוי המבקשים מעבירת נטילת השוחד, אך כפי שציין בית המשפט המחוזי, "מהראיות שהומצאו לבית המשפט קמא עולה בבירור כי המערער 3 קשר קשר עם המערערים 1 ו2- [הם המבקשים בענייננו - ש.ל.] לקבלת פלטי מידע, כמפורט בהכרעת הדין". ההשלכה האפשרית של הזיכוי מעבירת השוחד על ההרשעה בעבירת קשירת הקשר היא לעניין העונש; ואכן בית המשפט המחוזי הקל כאמור בעונשו של המבקש 1. מכל מקום, העונש הקל-יחסית שהוטל על המבקשים אינו מצדיק התערבות בגלגול שלישי. לא ראיתי להתייחס לטענותיהם האחרות של המבקשים, אשר אינן מעלות כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית. המבקשים יתייצבו לריצוי עונשם בעבודת השירות, במקומות שנקבעו להם בבית המשפט המחוזי החל ביום 20.5.01 בשעה 08:00 בבוקר, ואם המקומות שנקבעו להם כבר לא יהיו ישימים יקבע בית המשפט המחוזי לפי בקשה שתוגש לו את המקומות והמועדים לריצוי העונש, לאחר שתתקבל חוות דעת מעודכנת מטעם הממונה על עבודות השירות.