רע"פ 608/19 סמיר שאהין נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר י' גריל וכב' השופטות ב' בר-זיו ו- א' אלון ) בע"פ 11436-09-18 מיום 13.12.2018 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו ) בת"פ 23777-09-17 מיום 27.5.2018.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן בשנית (להלן: כתב האישום ), בכך שבהיותו חוקר משטרה בתחנת נהריה (להלן: התחנה ), נקשר בינו לבין ש.ק. (להלן: המתלוננת ), הסובלת מבעיות על רקע נפשי, קשר רומנטי. הקשר נוצר לאחר שהמתלוננת הגיעה לתחנה על מנת לבקש הסברים לגבי זימון שקיבלה לדיון בבית משפט בעניינה, והמבקש ניסה לסייע לה בקבלת מידע לגבי הזימון. הקשר ביניהם נמשך כחודשיים והגיע לשיאו בקיום מגע מיני בין השניים. במהלך הקשר, פנתה המתלוננת למבקש מספר פעמים בבקשות שיסייע לה או לקרובי משפחתה בבירורים שונים במסגרת תפקידו כשוטר, והמבקש נענה לבקשותיה ונקט בפעולות על מנת לסייע לה.

בגין האמור יוחסה למבקש עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המבקש טען כי עובדות כתב האישום בהן הודה אינן מגבשות עבירה של מרמה והפרת אמונים.

2.

לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט כי התנהלותו של המבקש נוגעת " ללב ליבה של עבירת הפרת האמונים, הואיל והיא מחבלת בטוהר המידות המצופה משוטר, אליו פונה אזרח, קל וחומר אשה, הנתונה במצוקה, ושאינה במיטב בריאותה הנפשית " וכי בנסיבות המקרה מתגבשות יסודות עבירת המרמה והפרת האמונים, כפי שנקבעו בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס (30.11.2004) (להלן: עניין שבס ). על המבקש נגזר עונש של מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 1,500 ש"ח.

המבקש ערער על הרשעתו.

3.

בדחותו את הערעור, קבע בית המשפט המחוזי כי היסוד העובדתי של עבירת הפרת האמונים מתקיים בעניינו של המבקש. בית המשפט עמד על כך שהאינטרס האישי של המבקש במתלוננת עמד בניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי אותו אמור לשרת שוטר במשטרת ישראל, בכך שסיפק את מאווייו המיניים תמורת מתן שירותים משטרתיים "אישיים" למתלוננת אשר נזקקה לשירותים אלו. "המערער ניהל עם המתלוננת מערכת יחסים אשר נמשכה למעלה מחודשיים. במהלך חודשים אלו התהדקו היחסים ביניהם והפכו מנשיקה על הלחי לקיום יחסי מין במושב האחורי של הרכב, כאשר כל העת ניצבת ברקע העובדה שהמערער הוא שוטר. ודוק, המערער הכיר את המתלוננת רק כאשר פנתה אליו מתוקף היותו שוטר בתחנת המשטרה אליה הגיעה על מנת לקבל שירות, המתלוננת פנתה אליו שנית כאשר אחיינה נזקק לסיוע בעניין הקשור למשטרה, והשניים קיימו מפגש נוסף, עת נושא הרישיונות עלה במהלך מפגש זה פעם נוספת" ( פסק הדין , בפסקה כו).

כמו כן, קבע בית המשפט כי מתקיים אותו " פן מחמיר נוסף " הנדרש להרשעה בפלילים ( עניין שבס , בפסקאות 47-42) שכן הקשר נוצר על רקע הגעת המתלוננת לתחנת המשטרה לצורך קבלת שירות; המתלוננת סובלת מבעיות על רקע נפשי; המתלוננת פנתה אליו שוב בבקשות סיוע בעניין הקשור למשטרה; עסקינן במערכת יחסים ממושכת יחסית; כל העת ניצבת ברקע העובדה שהמבקש הוא שוטר. לבסוף, קבע בית המשפט כי עובדות כתב האישום מלמדות שהמבקש היה מודע ליסודות העובדתיים של העבירה.

על כן, קבע בית המשפט כי התנהלותו של המבקש נטועה עמוק בדין הפלילי וכי אין די בהליך המשמעתי שנוהל נגדו. עוד נקבע, כי קביעותיו של בית משפט השלום אינן מהוות חריגה מעובדות כתב האישום, אלא מסקנות גרידא, אשר מתבקשות, ואף מתחייבות, מהעובדות כפי שהן עולות מכתב האישום. לאור האמור קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בהרשעתו.

מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה ותגובת המשיבה

4.

המבקש טוען כי מקרהו מעורר שאלה משפטית כבדת משקל וכן חשש לאי-צדק מהותי ולעיוות דין. לטענתו, עובדות כתב האישום אינן מגבשות את יסודות העבירה של מרמה והפרת אמונים ועל כן לא היה מקום להרשיעו. כמו כן, טוען המבקש כי בתי המשפט חרגו מעובדות כתב האישום, הוסיפו עובדות והסיקו מסקנות מעבר לעובדות כתב האישום.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה להורות על המשך איסור פרסום שמו. ביום 27.1.2019 הוריתי על המשך איסור פרסום שמו עד למתן החלטה אחרת .

5.

מנגד, טוענת המשיבה כי טענותיו של המבקש מתייחסות לעניינו הפרטי, ואינן מעלות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית. עוד טוענת המשיבה כי טענותיו של המבקש ממוקדות למעשה ביישומן של הלכות קיימות, ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

כמו כן, טוענת המשיבה כי לאור עקרון פומביות הדיון, יש להתיר את פרסום שמו של המבקש.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לב(3) 123 (1982)), או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל , בפסקה 11

(15.7.2013)).

הבקשה שלפניי מעלה טענות "ערעוריות" באופיין, אשר נוגעות ליישום הדין בנסיבות המקרה הקונקרטי , ואינה עומדת באמות המידה האמורות. די בכך על מנת לדחות את הבקשה.

8.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. בהיותו מיוצג, בחר המבקש להודות, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום, ובידי הערכאה הדיונית נותר להכריע באם עובדות אלו מקימות עבירה של מרמה והפרת אמונים. לא מצאתי כי נפל פגם באופן בו יישמו הערכאות קמא את ההלכות לגבי עבירת מרמה והפרת אמונים בעניינו של המבקש ודי בעובדות כתב האישום לבדן – וזאת גם במנותק מהמסקנות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית – כדי לגבש את יסודות העבירה בה הורשע. כמו בית המשפט המחוזי, גם אני מצאתי כי אין במסקנות אותן הסיק בית משפט השלום כדי חריגה מעובדות כתב האישום. על כן, לא מצאתי ממש בטענות המבקש.

9.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

10.

צו איסור הפרסום שניתן מבוטל בזאת.