רע"פ 6084/11 לאוניד פרוקופץ נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת מרים דיסקין) בתיק עפ"ת 48623-05-10 מיום 23.6.11, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (השופט עופר נהרי) בתיק ת 027841/08 מיום 13.04.10. בעקבות הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות תוך סירוב למסור דגימה. נדון המבקש לשלילת רישיון הנהיגה ל-27 חודשים, תשלום קנס בסך של 2,500 ש"ח, שלילת רישיון הנהיגה על תנאי לתקופה של 3 שנים, ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שיופעל היה וייתפס נוהג תחת השפעת משקאות משכרים או בזמן השלילה.

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בו נטען כי נמצא ביום 20.6.08 בשעה 03:50 כשהוא נוהג שיכור ברכבו, וסירב לעבור בדיקת "ינשוף". המבקש, שנהג ברכב לצד אמו, התבקש על ידי שוטרי התנועה לעצור את רכבו ולעבור בדיקת אויר נשוף לגילוי ריכוז האלכוהול בגופו. תחילה נתבקש לנשוף לתוך מכשיר ה"נשיפון", וכשזה הראה שבדגימה שניטלה נמצא אלכוהול, נתבקש על ידי השוטרים למסור דגימה במכשיר ה"ינשוף" המדויק יותר. אלא שהפעם, סירב המבקש לכך תוך שהוא מושך זמן - בין היתר, בכך שבלע כדור בניגוד לבקשת השוטרים, עשה שימוש במשאף אסטמה ונשף קלות בפייה תוך לחיצה על בלון המכשיר במטרה לשבש את הבדיקה. לבסוף, ולאחר שמשמעות הסירוב הוסברה לו, החליט המבקש שלא למסור דגימה ואמר "שתיתי רק כוס פונץ', כוס בירה וכוס יין. אני לא מוכן להיבדק. אם אני נמצא שיכור אני לא יכול לנהוג ואם אני מסרב אני לא יכול לנהוג" (ת/1).

ג.

בית משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש בנהיגה בשכרות בעקבות סירובו, וזאת לאחר ניהול הוכחות. בית המשפט דחה את טענתו של המבקש לפיה לא מסר דגימת נשיפה בשל מצבו הבריאותי אשר הגביל את יכולתו לנשוף בעוצמה הנדרשת לצורך הבדיקה. בית המשפט ציין כי התיעוד הרפואי שהוגש בעניינו של המבקש ישן ואינו רלבנטי ליכולתו לנשוף, וכי בעובדה שעישן סיגריה – דבר שבו לא התקשה - שעה שהמתין לבדיקת נשיפה, יש כדי להפריך טענתו זו. עוד הוסיף בית המשפט כי ממילא ניתן היה לקבוע משילוב התנהגותו של המבקש (כשיצא מרכבו התנדנד והתיישב על מכסה המנוע לתמיכה; פיו הדיף ריח חריף של אלכוהול; התנהגותו הרדומה; אי-הצלחתו לשמור על שיווי משקל כשנתבקש ללכת בקו ישר; החטיא את אפו כשנתבקש להביא אליו את אצבע ידו השמאלית; נראה מבולבל; ודיבר באיטיות), יחד עם הודייתו כי שתה באותו ערב - שנהג ברכב במצב של שיכרות. בגזרו את הדין ציין בית המשפט את חומרתה של עבירת הנהיגה בשכרות ו-22 עבירות תעבורה קודמות, ועם זאת נסיבות אישיות ורפואיות של המבקש ובני משפחתו. הוטלו איפוא העונשים שנמנו מעלה.

ד.

המבקש, אשר לא השלים עם פסק דינו של בית משפט השלום, ערער לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען כי בפסק דינו של בית משפט השלום קיימים ממצאים סותרים לעניין סירובו לבצע בדיקת נשיפה. עוד השיג המבקש על הקביעה כי היה באפשרותו ליתן דגימה, וזאת אף שהוכיח, לשיטתו, כי בשל מצבו הבריאותי לא יכול היה לנשוף בעוצמה הנדרשת לצורך הבדיקה. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי רובו עוסק בשאלות עובדתיות אשר ההכרעה בהן מסורה לערכאת הדיון. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין לקבל את הטענה שסירובו של המבקש לא הוכח, שכן התנהלותו של המבקש "מעידה על פניה על ניסיון לטרפדה [ את הבדיקה ] בדרכים... שונות ומשונות" (פס' 13 לפסק הדין).

הבקשה

ה.

בבקשה הנוכחית, הערוכה בפירוט רב - אף שאיני יודע אם כל הטענות הועלו בבתי המשפט הקודמים - שב המבקש וטוען, בין השאר, כי לא סירב לבדיקת "הינשוף", אלא שבשל מצבו הבריאותי לא הסתייע בידו למסור דגימה. לשיטתו, היה על השוטרים להציע לו לעבור בדיקת דם, במיוחד כאשר זיהו אותו כמי שסובל מקצרת, שכן בנוכחותם השתמש במשאף. לטעמו, משלא עשו כן, לא ניתן עוד לראות במעשיו משום סירוב לעבור בדיקה. המבקש סבור כי נדרשת הכרעתו של בית משפט זה בשאלה המשפטית אימתי על השוטר המבקש בדיקת נשיפה להציע לנהג לעבור, במקום בדיקת אויר נשוף, בדיקת דם. כן, מתבקש בית משפט זה לקבוע, כי על השוטר המבקש בדיקת נשיפה ליידע את הנהג בדבר לזכותו להיועץ בעורך דין, ולקבוע כי הפרת חובה זו עלולה לגרום לפסילת הסירוב כראייה. לכך מצרף המבקש טענות בדבר התנהגות השוטרים כלפיו. לטענתו, כאשר ניסו להוציא מפיו כדור שביקש לבלוע, חנקו אותו השוטרים ואף הכניסו יד לפיו. באלו מוצא המבקש טעם להימנע מהרשעתו מטעמי הגנה מן הצדק. המבקש סבור שיש לזקוף לחובת התביעה את העובדה שלא נרשמו מזכרים על ידי כלל השוטרים שנכחו באירוע, שכן בכך קופחה הגנתו; אף זו לשיטתו סוגיה כללית. בנוסף משיג המבקש על חומרת העונש שהוטל עליו. לדידו, יש באופי עבודתו המצריך רכב משום נסיבה אשר יש בה כדי להוביל להפחתה בעונש.

הכרעה

ו.

אין בידי להיעתר לבקשה. השאלות העקרוניות לכאורה שהעלה המבקש, כבודן במקומן, אך אינן מחייבות הכרעה בענייננו; בית משפט השלום לתעבורה פסק כי ניתן לקבוע שהמבקש נהג בשכרות גם מבלי להידרש לסירובו להיבדק, שכן יש בצירוף הודייתו כי שתה משקאות אלכוהוליים יחד עם בדיקת המאפיינים שנערכה לו וריח האלכוהול שנדף מפיו כדי לקבוע שנהג שיכור ברכבו. עם זאת, מצאתי לנכון להביא דברים שנזדמן לי לומר ברע"פ 2538/11 בר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.5.11) לעניין השאלה האם קיימת לנהג שנעצר לבדיקת אלכוהול הזכות להיועץ בעורך דין:

"מתן האפשרות למתבקש לנשוף לעכב את בדיקת הינשוף עד שיועץ בעורך דין, מאיינת בפועל מתוכן, אולי כליל, את מטרת הסעיף והבדיקה. היועצות בעורך דין טעונה ככלל הגעתו למקום עצירת הרכב, ומטבע הדברים הדבר עשוי להימשך זמן לא מועט. הדבר מצוי בניגוד למהירות הנדרשת לשם בדיקה אפקטיבית של רמת האלכוהול בדם... כשלעצמי איני רואה מניעה לאפשר היועצות טלפונית

בגדרי דקות אחדות, בשעה שמכינים את המכשיר לבדיקה... אך נוכח דבר המחוקק בעניין "אזהרת הסירוב" בנסיבות אלה אין המשטרה חייבת לעכב את הבדיקה משהוכנה, כדי שלא תאבד האפקטיביות שלה הקשורה בלוח הזמנים".

ז.

עם זאת, ענייננו אינו מחייב נטיעת מסמרות בשאלה זו, ולאמיתן השאלות העולות בבקשה חוזרות למסד העובדתי, ולהן אין מקום להידרש בגלגול שלישי (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003)). אוסיף, כי כמובן רצוי שכל שוטר ושוטר בזירה ירשום מזכר, אך יש גם להתחשב בשיקול יעילות וחיי המעשה; זאת - כדי שלא יהא המשפט, שאמנם נחוצות בו ראיות כהלכה, כאותו ילד בשירו הנודע של איציק מאנגער "על הדרך עץ עומד", ובו מבקש הילד להפוך לציפור ולפרוש כנפיים, אלא שאמו מזכירה לו את החורף ומלבישה אותו בגדים על בגדים, ובסופו של דבר (בתרגום נעמי שמר): "כמה לי קשה עכשיו, איך כנף ארימה, מה קלה היא הציפור מה כבד לב אמא, אז בעצם אחייך אמא אל עינייך, לא נתנה אהבתך לי לפרוש כנפיים". איני בא כל עיקר ליתן הכשר לאי מיצוי הצורך הראייתי, אך כמובן נחוץ שקלול בכל מקרה לגופו.

ח.

גם טענות המבקש בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.97)) וכאלה אינן מתקיימות בעניינו של המבקש. עסקינן במבקש אשר נהג ברכבו, ובו גם אמו, כשהוא שיכור. בכך העמיד בסכנה את עצמו, את אמו וכן את שאר המשתמשים בנתיב התחבורה. אין צורך להכביר מלים באשר לסכנות האפשריות הכרוכות בנהיגה בשכרות, כשהופך עצמו הנהג ל"מכונת מוות נעה". תודה לאל, לא אירע כאן אסון, והמבקש הוא ככל הנראה אדם מן היישוב שמעד; אך אף שאין להקל ראש בפגיעה האפשרית שיש לשלילת הרישיון בעבודתו של המבקש, בעולמנו הנישא על גלגלים - זו דרכו של עונש, שמטיבו וטבעו שיש בו פגיעה; ולכך נועד לפי רצון המחוקק, להרתעת הרבים והיחיד ולגמול, לצד נסיבות אישיות ושיקום. יש לקוות כי הלקח נלמד, ולהבא יימנע המבקש מנהיגה לאחר שתיית משקאות משכרים.

ט.

איני נעתר איפוא לבקשה.