רע"פ 6088/05 ירון משרוקי נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום בירושלים נטען, כי בשנת 2001 הגישה חברת "זבנג" למסחר ועבודות כלליות בע"מ, באמצעות מנהלה והמבקש, אשר שימש אותה עת כמנהל חשבונות של החברה, שני דו"חות תקופתיים בהם ניכתה מס תשומות בסך 302,352 ₪, בלא שהיו בידה חשבוניות מס כדין, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס. למבקש יוחסה עבירה לפי סעיף 117(ב)(5), בשילוב עם סעיף 38 וסעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים החליט בית המשפט להרשיע את המבקש, ודינו נגזר ל-9 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם קנס בסך 30,000 ₪.

את השגותיו כנגד פסק הדין הביא המבקש בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופטים צ' סגל, י נועם ור' כרמל), אולם ערעורו נדחה. בפסק הדין נקבע, כי לא הוכחה עילה להתערבות בממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות של בית משפט השלום. כן נקבע, כי העונש שהושת על המבקש אינו חורג ממתחם הסבירות.

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, ואת השגותיו מפנה הוא כנגד הכרעת הדין וחומרת העונש.

עיינתי בבקשה ובנספחיה, ולא מצאתי כי הוכחה עילה למתן רשות ערעור. כידוע, הלכה היא, שרשות ערעור ניתנת אך באותם מקרים בהם עולה לדיון שאלה משפטית לה נודעת השלכה כללית, החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. מכאן שערעור בגלגול נוסף לא נועד לעריכתו של דיון מחודש בשאלות שבעובדה ומידת העונש, וזו בפועל הבקשה שבפני, הואיל ואלה מצויים בסמכותה של הערכאה הדיונית, והביקורת על הכרעתה נתונה לבית משפט שלערעור.

מכאן התוצאה כי דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה.