רע"פ 6096/05 שלמה ונטורה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בבאר-שבע בגין עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: החוק), עבירה של זיוף לפי סעיף 418 לחוק, עבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק וכן הואשם בעבירת גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393 (2) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, שימש המבקש כגזבר בהתנדבות וכמנהל חשבונות בשכר של עמותת סל"ע, בין השנים 1991 - 2002. במסגרת תפקידו, היה המבקש אחראי לניהול ענייניה הכספיים של העמותה, החזיק בפנקסי השיקים שלה ודאג לתשלומי החשבונות בענייני הספקים והעובדים. בין היתר היה המבקש מורשה חתימה בחשבון שניהלה העמותה בבנק מסד בבאר-שבע, יחד עם שני אנשים נוספים, כאשר בכל הוראת תשלום בעמותה נדרשה חתימתם של שניים מתוך שלושת המורשים לחתימה. לפי כתב האישום, בין השנים 1996 - 2001 גנב המבקש מהעמותה סכום של 932,667 ש"ח, אותו הפקיד בחשבון הבנק שלו בבנק המזרחי. על-פי כתב האישום ביצע המבקש את ההפקדות האמורות לעיל של כספי העמותה לחשבון הבנק שלו, תוך זיוף חתימת מורשה חתימה נוסף. כמו-כן, נטען, כי המבקש רשם את סכומי הכסף שהוציא במרמה מהעמותה, על שמות של ספקים פיקטיביים, בתור הוצאה שנחזית להיות הוצאה עסקית של העמותה, כאשר הוא רשם רישום כוזב לגבי כך במסמכי העמותה. בנוסף, זייף המבקש שיקים וחשבוניות של העמותה והשתמש במסמכים מזויפים כדי להוציא במירמה מהבנק את תמורת השיקים שבהם זייף חתימה של מורשה החתימה השני. לפי הנטען, כך גם מימן המבקש נסיעה לחו"ל, תוך זיוף חתימת מורשה החתימה השני על השיק איתו שילם לחברת התיירות.

בית-משפט השלום (כבוד השופט ד' בית-אור) הרשיע את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. בית-המשפט קבע, כי העבירות אותן עבר המבקש הינן עבירות חמורות ובגזר דינו התייחס גם לעובדה שביצוען של עבירות אלו נפרש על-פני חמש שנים. כמו-כן קבע בית-המשפט, כי המשיב טרם החזיר לקופת העמותה ולו אגורה אחת. לפיכך, השית בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר בפועל של שנה וחצי , עונש מאסר על תנאי של שנה שלא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע במשך שלוש שנים, קנס בסך 30,000 ש"ח ופיצוי

לעמותה בסך 120,000 ש"ח.

על גזר דין זה, ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בערעור טענה המשיבה, כי אין בעונש בכדי לשקף את חומרת מעשי המבקש. מנגד, טען בא-כוחו של המערער, כי אין בכוונתו להפחית או להמעיט בחומרת העבירות, אך לדעתו העונש חמור ובמיוחד לאדם כמו המשיב, שאינו עבריין.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא י' פלפל וכבוד השופטים נ' הנדל וי' אלון) קיבל את הערעור בקובעו, כי מעשי המערער היו חמורים ביותר, ובמיוחד מפני שמילא תפקיד מרכזי בעמותה שעוסקת במלאכת קודש של הצלת נפשות. בנוסף, קבע בית-המשפט, כי המבקש מעל באמון בצורה הבוטה ביותר ולא רק זאת, אלא שהמשיך במעשיו אלו במשך פרק זמן ארוך וממושך. בעניינו של המבקש, לא מדובר במעידה חד פעמית אלא בהתנהגות שהפכה לדרך חיים. לכן, קבע בית-המשפט, כי העונש שניתן למבקש איננו ראוי בנסיבות העניין. בית-המשפט קבע, כי מטרתו של עונש היא בין היתר להפוך את ביצוע העבירה ללא כדאי, ובמקרה של המבקש, הפרת אמון העמותה, ניצולו אותה, תחכומו, תכנונו ותעוזתו, כמו גם הנזק שנגרם, מצביעים כולם על כך שהעונש שהוטל עליו, איננו משיג את מטרתו. לפיכך, נקבע, כי העונש הועמד על 42 חודשי מאסר, קנס של 40,000 ש"ח ופיצוי לעמותה בסך של 200,000 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי העונש אשר נגזר עליו הינו חמור במיוחד. כמו-כן, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט כאשר לא התחשב בציפייתו לשחרורו ולהשבת חירותו, בעקבות הסכמת המשיבה, כי ישוחרר לאחר ריצוי של שני שליש ממאסרו. זאת, בדיון בועדת השחרורים, אשר התקיים טרם המועד של הדיון בערעורו של המבקש. בנוסף, טוען המבקש, כי הפער החריג בין העונש שהושת עליו בבית-משפט השלום לבין זה שהושת עליו בבית-המשפט המחוזי. בנוסף, לטענת המבקש, היה על בית-המשפט המחוזי להתחשב בתסקיר שירות המבחן החיובי, אשר הוגש בעניינו.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות וטוענת בין היתר, כי בקשת רשות הערעור איננה עומדת בקריטריונים אשר נקבעו לצורך מתן רשות ערעור. בנוסף, טוענת המשיבה, כי העונש אשר נגזר על המבקש הינו סביר בהחלט בנסיבות העניין וכי הלכה היא, שבקשה להקלה בעונש איננה עילה למתן רשות ערעור. כמו-כן, לעניין ציפיותיו של המבקש, טוענת המשיבה, כי המדובר הוא בטעות אנוש. לדביר המשיבה, לפי פסיקת בית-המשפט כמו גם לפי הנחיות פרקליט המדינה, אין לקיים דיון בפני ועדת שחרורים, כל עוד תלוי ערעור על קולת העונש. אולם, חרף זאת, לטענת המשיבה, טעות זו לא יצרה ציפייה ממשית אצל המבקש, לפיה עמדת המשיבה השתנתה ואין היא מתכוונת להמשיך בערעורה על קלות העונש. בנוסף, לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי אין הדברים עומדים בסתירה. המשיבה ערערה על קולת העונש בשל היעדר התאמה נורמטיבית בין מעשיו השלילים של המבקש לעונש שקיבל בגינם, אך במקביל, עמדתה לעניין קיצור העונש הושתתה על התנהגותו של המבקש בבית-הסוהר ועל הפרוגנוזה בדבר שילובו מחדש בקהילה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבות העניין הפרטניות של המבקש, והלה, הגם שניסה, לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

בנוסף, הלכה היא, כי לא נוהגים לתת רשות לערער ב"גלגול שלישי" בבקשה אשר שתי ערכאות כבר החליטו לגביה, ועיקרה חומרת העונש בלבד. זאת, למעט במקרים חריגים, אשר מקרה זה אינו נמנה עליהם (לעניין זה ראו רע"פ 7019/04 ניר אופיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין.

בענייננו, המדובר הוא במבקש, אשר הורשע על-פי הודאתו, בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף, שימוש במסמך מזויף וגניבה בידי מורשה. לטענת המבקש נוצרה אצלו ציפיה בעקבות ההליך בועדת השחרורים, כי ישוחרר מוקדם יותר ומשך זמן מאסרו יקוצר. אולם, כפי שגם נקבע בבית-המשפט המחוזי, אין די בטיעון זה, שכן בענייננו, לא רק שהמבקש לא שוחרר ממאסרו בפועל, בעת בה הוחלט לגבי הערעור בעניינו, אלא שידע הוא, כי המדינה עומדת על מיצוי העונש עימו וכי הערעור על הענש שהטיל בית-משפט השלום תלוי ועומד.

בנוסף,לגופו של עניין, אכן נראה, כי צדק בית-המשפט המחוזי בהחמירו את העונש שהוטל על המערער. נכון הוא הדבר, כי המבקש הינו אדם נורמטיבי,, נטול עבר פלילי, אשר שירת את המדינה והתחרט על מעשיו אלו נשוא בקשת רשות ערעור זו, אולם, מעשיו הינם חמורים ביותר. המבקש מילא תפקיד מרכזי בעמותה שעיקר עיסוקה הצלת נפשות וחיים, ומעל באמונה של עמותה זו בצורה החריפה ביותר, לאורך תקופת זמן ממושכת. בנוסף, המבקש טרם השיב ולו פרוטה אחת מן הכספים אשר גזל במרמה.

כמו-כן יצוין, כי העונש אשר הוטל על המבקש איננו חורג מהסביר במידה כזו, אשר מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 26.10.05 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע לשם תחילת ריצוי עונשו.