פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6097/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
משה אברהם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.6.08 בע"פא 145/08 שניתן על-ידי כבוד
השופט ח' גלפז
החלטה
עניינה של בקשה זו היא בקשתו של המבקש להורות על ביטול דו"ח חניה מיום 15.11.2006 (להלן: הדו"ח ) המייחס לו חנייה ברכבו ברחוב רימון בנצרת עילית, מבלי לשלם אגרת הסדר חניה, בניגוד לסעיף 13(א) לחוק עזר לנצרת עילית (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ה-2004.
המבקש ביקש להישפט, ואכן משפטו התנהל בפני בית משפט השלום בנצרת (עמ"ק 20434/07).
בהכרעת דינו מיום 4.5.2008 הרשיע בית המשפט (כבוד הנשיא ת' כתילי ) את המבקש בעבירה אשר יוחסה לו בקובעו כי אין חולק שהמבקש העמיד את רכבו מבלי לשלם אגרה.
כן קבע בית המשפט כי הוא נותן אמון מלא בדברי הפקח ששללו את טענת המבקש לפיה התיר לו לחנות את רכבו מבלי להדביק תו חניה. בהמשך, גזר בית המשפט על המבקש קנס בסך 750 ש"ח או 7 ימי מאסר תמורתם.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (עפ"א 145/08).
בפסק דינו מיום 17.6.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופט ח' גלפז ) את ערעורו של המבקש בקובעו כי אין מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום בדבר אמינות גרסתו של הפקח. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המערער בדבר פסלות חוקיות הדו"ח לאור השמתו על שמשת הרכב ואת טענתו כי שופט בית משפט השלום שישב בדין ניהל את המשפט שלא כיאות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, לפיה חוזר וטוען המבקש כי אותו פקח התיר לו להחנות את רכבו במקום וכי יש בכך כדי לבטל את תמרור איסור החניה שהיה במקום. עוד טוען המבקש כי חסרים בדו"ח פרטים ועל כן הוא פסול. לבסוף טוען הוא כי במהלך הדיון בפני שופט בית משפט השלום, השופט כעס והיה עצבני.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בית משפט השלום קבע כממצאים שבעובדה כי המבקש אכן החנה את רכבו במקום עליו הצביע הדו"ח, וכי אותו פקח לא הרשה לו להחנות את רכבו כפי שטען. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשיבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מקביעות אלו ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים. משכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהרשעתו של המבקש על ידי בית משפט השלום.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ח' בתשרי
התשס"ט (7.10.2008).
ש ו פ ט