רע"פ 6099/03 תאופיק פלאחין נ. מדינת ישראל

1.אין מקום ליתן רשות ערעור בשאלת עונש המאסר של 6 חודשים, אותו הטיל בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על בית משפט השלום. על אף העובדה שהמבקש ריצה כבר את מרבית תקופת עבודות השירות שהוטלה עליו, אין העונש חמור במידה המצדיקה דיון בערכאה שלישית.

2.המאסר על תנאי של 7 חודשים, שבית המשפט המחוזי הורה (ברוב דעות) על הפעלתו, הופעל בחופף לששת חודשי המאסר נשוא התיק הנוכחי. המאסר בתיק הנוכחי הוא של 6 חודשים, כך שהיתרה שעל המבקש לרצות מעבר לתקופת המאסר היא חודש אחד בלבד.

3.לאור ההלכה הפסוקה של בע"פ 271/01 טולדנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן - פרשת טולדנו ), צדק בית המשפט המחוזי כשקבע שהמאסר על תנאי הנו בר-הפעלה. אכן, בפרשת טולדנו צויין מפורשות בגזר הדין, הכולל את התנאי, כי התנאי חל "מהיום". הוראה דומה אינה מופיעה בענייננו, ואולם, כפי שציין השופט לוי בפרשת טולדנו , המילה "מהיום" היא מובנת מאליה גם כשאין היא נכתבת, והיא, למעשה, מיותרת. מה שנקבע בפרשת טולדנו חל, איפוא, במישרין, על ענייננו. על כן, אין הצדקה ליתן רשות ערעור.

4.עוד ראוי להבהיר, כי בענייננו מדובר בתנאי שיפוטי ולא בתנאי סטטוטורי, ועל כן אין סתירה בין מה שנקבע בפרשת טולדנו להלכה שנפסקה בהרכב מורחב בע"פ 7510/00, 8329/00 במנוקלר אליהו נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(4) 253. (ראו והשוו ת.פ. 2164/01 (שלום, י-ם) מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסם)).

5.בשולי הדברים: כשמתבקש עיכוב ביצוע שמשמעותו היא, למעשה, בקשה לשחרור כיוון שהמבקש כבר החל בריצוי מאסרו, מן הראוי להפנות את תשומת-לב בית המשפט לכך; ועוד ראוי, כאשר המדינה מבקשת להחמיר בעונשו של מי שהוטלו עליו עבודות שירות, שיתבקש בד-בבד עם כך עיכוב ביצוע של עבודות השירות.

6.לאור האמור, אני דוחה את בקשת רשות הערעור ואת בקשת עיכוב הביצוע.