רע"פ 6114/03 כמאל חרב נ. מדינת ישראל

1.ביום 21.5.02 הוטל על המבקש, בבית-משפט השלום בקריות, קנס בסכום של 18,000 ₪, לתשלום ב- 9 תשלומים, בגין אי-רישום תקבול, עבירה לפי סעיף 216(7) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, ובגין השמדת מסמכים שיש להם ערך לעניין השומה, עבירה לפי סעיף 216(6) לאותה פקודה. המבקש ערער על גזר-דינו בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה אך ערעורו נדחה.

בעקבות איחור בתשלומי הקנס, הוטלה על המבקש תוספת פיגורים. ביום 29.12.02 הגיש המבקש לבית-משפט השלום בקריות בקשה לביטול תוספת הפיגורים בשל מצבו הכלכלי. בית-המשפט (כבוד השופטת קנטור) דחה את הדיון בבקשה עד לאחר שהמבקש ישלם את כל התשלומים שהושתו עליו על-פי גזר-הדין. לאחר ששילם את כל תשלומי הקנס כאמור בהחלטה, הגיש המבקש בקשה חוזרת לביטול תוספת הפיגורים, ובהחלטתו מיום 18.2.03, קבע בית-המשפט כי אם ישלם המבקש סך של 4,000 ₪ בתוך 60 יום, תבוטל יתרת תוספת הפיגורים. בתאריך 27.3.03 חזר המבקש והגיש בקשה שלישית לביטול תוספת הפיגורים. בית-המשפט דחה את הבקשה, בכפוף לאמור בהחלטה מיום 18.2.03.

2.לאחר הדברים הללו, הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית-משפט השלום בטענה כי הן אינן מנומקות וכי נסיבותיו האישיות מצדיקות את ביטולה של תוספת הפיגורים. המשיבה התנגדה למתן הרשות, שכן על-פי סעיף 69(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, היה על המבקש להגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית-המשפט שהורה על תוספת הפיגורים. עוד טענה המשיבה כי בית-משפט קמא התחשב בנסיבותיו של המבקש בהחלטתו מיום 18.2.03 וכי אין מקום להיעתר לבקשתו הרביעית בעניין זה. בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס) קיבל את טענות המשיבה ודחה את הבקשה.

3.כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפני, בה שב המבקש ומעלה את הטענות, אשר תמכו בבקשותיו הקודמות לביטול תוספת הפיגורים.

בלא להידרש לשאלת סמכותו של בית-משפט זה לדון בבקשה (ראו: ע"פ 353/88 גניה וילנר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (2) 444), לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות לגופן, לנוכח העובדה שבקשת הביטול נענתה באופן חלקי ואין מקום להתערבות נוספת בנסיבות העניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית, בלא צורך בתגובת המשיבה.